ליליהאמר, מיאמי
דצמ 14
(צילום: ארכיון)
הגנגסטר עם הפנים השמנמנות והפאה הנוכרית המגוחכת שהכרנו בהסופרנוס ולאחרונה בליליהאמר, היה פעם רוקר עם בנדנה, סטייל הבוס שלו: ברוס ספרינגסטין. בנובמבר 1984 , לפני 30 שנה וקצת, כתבתי בלהיטון על סטיבן ואן זנדט, מיאמי סטיב, סטיבן הקטן, כל השמות והכינויים נכונים, הגיטריסט בלהקת אי. סטריט של ספרינגסטין. הסיבה היתה, אלבומו של ואן זנדט, קול אמריקה, שם רב-משמעי, לנוכח תיעובו המוצהר והמצוטט של ואן זנדט כלפי מדיניות החוץ של הנשיא רייגן, הרפובליקני. שם האלבום בא להדגיש שאמריקה מדברת ביותר מקול אחד והקול שלו, ושל השותפים לדעותיו, אינו פחות אמריקאי ופטריוטי מזה של רייגן ותומכיו.
ואן זנדט הקליט את האלבום (השני שלו), עם להקתו, שליחי הנשמה (אין קשר עם הלהקה של השחורים העבריים מדימונה), ומי שדחף אותו היה ספרינגסטין. דחף ממש, מחוץ ללהקה. אבל, בהסכמה הדדית (ואן זנדט עוד יחזור לנגן איתו, בהמשך). "הרגשנו, אני וברוס, שהחומר שלי יותר מדי טוב ואני חייב לקדם אותו", צוטט הגיטריסט והזמר, שהוסיף ואמר על שיריו, "הטקסט ישיר, לא פואטי. (הוא) צריך לתפוס בביצים, לפני שתופס אותך בראש".
בליליהאמר, פרנק (ואן זנדט), הגנגסטר, תופס בביצים ונותן בראש. רק לא עם גיטרה, כמובן.
לאלבום: