מגשים את חלומו

טום פטי וההארט ברייקרז (צילום: יח"צ לב גרופ מדיה)

רוק בוגר ומשובח ושיר אהבה אחד, מהיפים ביותר השנה. אהרון מורג על האלבום החדש של טום פטי וההארטברייקרז.

לזה קוראים, לקחת את הזמן. פטי ולהקתו, ההארטברייקרז (מייק קמפבל: גיטרה, בנמונט טנץ': קלידים, רון בלייר: בס, סקוט ת'רנטון: גיטרה ומפוחית-פה, סטיב פרון: תופים), התחילו לעבוד על מה שיהיה בסופו של דבר האלבום ה-14 שלהם, Hypnotic Eye , לפני שלוש שנים בדיוק. לדברי פטי (שירה, גיטרה ומפוחית-פה), בראיון לרדיו סיריוס בארה"ב, "מראש אמרתי שאני רוצה אלבום רוקנ'רול, אבל בלי לחץ של זמן. רציתי שנסיים אותו רק כשנרגיש שהוא מוכן. זהו אלבום שיש לו התחלה, אמצע וסוף. זה כמו לצפות בסרט או לקרוא ספר".
פטי, בן 63 , שלזכותו רשומים גם שלושה אלבומי סולו ושני אלבומים עם הסופר-גרופ ז"ל "הווילבוריז הנודדים", עם רוי אורביסון וג'ורג' הריסון המנוחים, ג'ף ליו ובוב דילן (באלבום הראשון, פטי הופיע תחת השם צ'רלי ווילבורי ובאלבום השני קרא לעצמי מאדי ווילבורי), ולהקתו, שהוקמה ב-1976 , ניצלו היטב את הזמן. Hypnotic Eye הוא אלבום מוקפד, בוגר ומשובח, שנוגע בעבר ומביט לעתיד.
זה מתחיל בחלומו של הנער טום להיות זמר וגיטריסט רוק (American Dream Plan B ), ונחישותו, "להילחם כדי להגשים אותו". אחד משיאי האלבום ודווקא יוצא דופן בין שאר השירים, הוא Sins of My Youth , שיר אהבה יפה, רך, צובט את הלב. "אני בלוי ופצוע אבל עדיין האיש שהייתי", הוא שר לבת זוגו. "אני אוהב אותך יותר מאשר את חטאי עברי". עוד חריג, מהנה מאוד, הוא Full Grown Boy , עם נגיעה ג'זית, מברשות על התופים וסולו גיטרה איטי ועצל, כמו במנוחת צהריים עם סאת'רן קומפורט ביד. זה החימום לשיר הבא אחריו, All You Can Carry , רוק-בלוז דרומי שנוגע בעבר אבל משתדל שלא להיות נוסטלגי, כי, לדברי פטי, "קח כל מה שאתה יכול לסחוב ותניח את העבר מאחוריך". גם Burnt Out Town נוסע באותו כיוון, עם מפוחית ופסנתר רוקנ'רולי שמח . עוד יוצא דופן, Forgotten Man . קצר, מהודק, קופצני, גיטרה נרעדת, כמו מפגש-פסגה של פטי עם להקת "המי". מהנה. כמו האלבום בכלל.

עדכון: Hypnotic Eye נכנס למקום הראשון במצעד האמריקאי עם 131 אלף עותקים. זו הפעם הראשונה שפטי ולהקתו זוכים להישג כזה.

forgotten man , לייב, אצל ג'ימי קימל

sins of my youth

all you can carry