מחזה מטלטל, חוויה תיאטרלית

(צילום: שמחה ברבירו)

חיים נוי על נפש יהודי, שהצגת הבכורה שלו התקיימה אמש, בתיאטרון הספרייה. המחזה, של יהושע סובול, חוזר שוב לבמה, 33 שנה לאחר שהוצג לראשונה בתיאטרון חיפה.

נפש יהודי או בשמו השני הלילה האחרון של אוטו ויינינגר, מאת המחזאי יהושע סובול, המוצג בתיאטרון הספרייה ברמת גן, הוא מחזה מטלטל המבוצע בצורה מבריקה בידי השחקנים המוכשרים, תחת שרביט הבימוי המעולה של אלון טיראן. זו ההפקה השנייה של המחזה, שהוצג לראשונה ב-1982 , בתיאטרון חיפה.
מדובר בחוויה תיאטרלית מיוחדת הסוערת על הבמה והגולשת ברשפיה הדרמטיים לעבר קהל הצופים המרותק לעלילה, השופכת אור על דמותו האמיתית של הפילוסוף היהודי אוטו ויינינגר, ששם קץ לחייו בעודו נע ונד בין המתרחש בעולמו ובנפשו החצויה והדואבת.
בלילה האחרון בחייו, ויינינגר נזכר ברגעיו עם אימו חולת השחפת ואביו השאפתן שייחל לכך שבנו ילך בדרכו. הוא גם חווה את רגעיו עם חברו ברגר וידידתו-אהובתו קלרה, באחוזה של טיץ, מחנכו. ויינינגר משרטט את תורתו לגבי הציונות והיהדות, מחליט להמיר את דתו ולהתנצר משום שהניח שהציונות תטבע תחת היהדות. רגעיו האחרונים מתמזגים להילולת זיכרונות ארוטיים ודעתניים שבהם מופיע גם זיגמונד פרויד. בהזיות גסיסתו הוא נתקל בכפיל שלו, מעין זהותו הפנימית שהיא תשליל חייו ומהותו.
מי שנושא את עול ההצגה על כתפיו וראוי לתשואות מיוחדות הוא אורי שילה בתפקיד אוטו ויינינגר. הוא מפליא בגילום התפקיד הקשה והתובעני ומפגין יכולות דרמטיות נהדרות.
נטלי סמי-פדני מגלמת את קלרה והביצוע שלה מעולה. יש לה כישרון ייחודי והיא מצליחה לרגש ולהיות נסערת ונחשקת, בתפקיד מורכב. יובל כרמי מתעלה לרמת משחק גבוהה מאוד בתפקידיו השונים ומוצלח במיוחד כפרויד. אודליה סגל מיכאל היא אדלה ואדלאיד, האימא והשכנה והביצוע שלה הוא מצוין, עוצמתי ובעל ייחודיות דרמטית רבת רושם. גיל וייס מגלם בהצלחה רבה, במשחק קולח ומרשים, את ברגר. ליטל שמש, במשחק מיוחד במינו, גונבת את ההצגה ומנווטת את האירועים בצורה מבריקה בתפקיד הכפיל של גיבור המחזה .
דינה קולסון עיצבה את התלבושות ואת חלל הבמה שעליו פוזרו דפים ממאות ספרים , הנזרקים מדי פעם על גיבור המחזה. איריס מועלם עיצבה תאורה מעניינת וראויה. אמיר לקנר חיבר את המוזיקה היפה. גיל קרלוס הרוש עיצב את התנועה הנפלאה בהצגה וגנדי בביצקי הדריך בקרבות הבמה, בהן סופגת נטלי לא אחת הדיפות וטלטלות, אך נחלצת מהן בשלום.
אלון טיראן ביים הצגה קשה לעיכול, אך מבריקה ומטלטלת , קולחת ושופעת הברקות בימוי. אין ספק כי זו אחת ההפקות החשובות והראויות ביותר העולות בימים אלה על הבמה.