על הנקמה

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "אלקטרה", בבית צבי: לא נס ליחה של הטרגדיה היוונית העתיקה, המעוצבת בתצורה חדשנית וקולחת.

"אלקטרה", מאת סופוקלס, היא הצגה  מצומצמת וישירה, שמוכיחה שהטרגדיה היוונית העתיקה, לא נס ליחה אם היא מעוצבת ובנויה כהלכה ומוגשת לקהל בתצורה חדשנית וקולחת.

אין יודעים בוודאות מתי כתב סופוקלס את המחזה הטראגי. מניחים כי הוא נכתב בשלהי הקריירה שלו. העלילה עוסקת באלקטרה וסביב נקמתה, יחד עם אחיה אורסטס, באמא שלהם, קליטמנסטרה, על רצח אביהם אגממנון. באותה הזדמנות הם דואגים לחסל גם את השותף לעבירה, אביהם החורג, אייגיסתוס.

הבמאים סלבה מלצב ואינגה צ'וטקו העמידו בבית צבי הפקה קטנה אך מעולה שבה רוב המשתתפים לבושים בגדים רגילים, לרבות ג'ינסים וחולצות טי, למעט גלימה למלכה. השחקנים יושבים על כיסאות אדומים כדם (השופע במחזה),  ופורשים את האירועים בפני הצופים במעין מונולוגים, או דיאלוגים נוקבים. השילוב המעניין הזה כאילו נותן גושפנקא לנצחיות הנקמה.

התרגום של אהרון שבתאי הוא משובח, למרות העברית הגבוהה שרבים כבר אינם רגילים אליה. המוזיקה המעולה שערך רועי הדס העניקה רובד מיוחד ומשמעותי .

עיקר הנטל מוטל על כתפיה של בת אל מזוז, המגלמת את אלקטרה. היא מופיעה רוב הזמן על הבמה ומוכיחה את יכולותיה הדרמטיים. בסיומה של ההצגה אנו עדים לכך שהלחלוחית בעיניה גרמה לטשטוש האיפור שלה ולזליגה לעבר לחייה. בת אל היא בעלת יכולות משחק מצוינות ובהחלט ראויה לכל מחיאות הכפיים.

גלי יחיעם המשובחת היא קליטיימנסטרה. דמותה הגבוהה והמוחצת מאפילה על הבמה כל אימת שהיא מופיעה.

קרינה שניידרמן ככריסותמיס היא מצוינת, חיננית, רהוטה, קולחת ונעימה ומשחקת בצורה משכנעת. לירן ליפשיץ מוצלח מאוד בתפקיד אייגיסתוס. נווה כהן מגלם את אורסטס בכישרון רב. תומר יפרח כאומן (הוא גם אחראי לתנועה על הבמה), מגיש משחק משכנע.

המקהלה המספרת והמפרשת, עם דניאל חבקוק, חורף קמחי וגל שטרית, הייתה טובה ונוקבת.

סלבה מלצב עיצב גם את התלבושות והתפאורה המינימלית שאופיינה כאמור בכסאות אדומים וגם תקרה ששיקפה את המתרחש על הבמה. סשה סיקרין עיצב תאורה ראויה.

"אלקטרה" הוא מחזה על אישה אחת שקמה נגד בית המלוכה ומבקשת לבחון מחדש את מקומה בחברה, בחירותיה ומשפחתה. אף שנכתב במאה החמישית לפני הספירה, עדיין יש ערך תיאטרלי ודרמטי למחזה הנצחי הזה שעולה בהפקה צנועה אך עם משחק משובח.