על העיוורון

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "רצח", בבית צבי: מחזה עקוב מדם שבו הרג מוביל לנקמה וחוזר חלילה. סאטירה פוליטית משובחת של חנוך לוין על הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

"רצח", מאת  חנוך לוין, הוא מחזה פוליטי נוקב ומרשים, סאטירה פוליטית משובחת בבימויו של עידו רוזנברג, העוסקת בעצם בסכסוך הישראלי-פלשתיני. למרות שאין לוין נוקב בשמות או מתייחס לכך ישירות, הצופים מבינים זאת בקלות.

המחזה, המוצג בבית צבי,  עקוב מדם וממעשי רצח ללא תכלית, וכיאה להפקה חנוך לוינית, האלגוריה שולטת בשמות  ובזהות הגיבורים ושזורים בה קטעים הזויים ואפילו קטעי שירה מרשימים.

"רצח" הוא אחד המחזות המופקים ביותר של לוין בחו"ל, פחות בישראל. המחזה מורכב מסדרה של מעשי רצח, בתקופת שלום ומלחמה, ואולם למצב בארץ אין השפעה רבה על מעשי הרצח הללו.

העלילה עוסקת בחיילים שהורגים נער ערבי בנימוק שתקף אותם, ומשאירים את הגופה עם אביו של הנער שרק רוצה לדעת מה היו מילותיו האחרונות. האב רוצח חתן בליל כלולותיו כיון שהוא סבור שהוא היה אחד מהחיילים. האב גם אונס ויורה למוות בכלה. מספר שנים לאחר מכן, אנו נתקלים בפועל בנין ערבי שנקלע לעימות עם יצאניות, נחשד כאחראי לפיגוע המתחולל באזור ומוצא מותו בלינץ' שמבצעות בו הפרוצות. האפילוג מתרחש כשנתיים לאחר מכן, כאשר אחד החיילים מתחילת המחזה מגשש דרכו לאחר שהתעוור, ומספר למי שהוא סבור שהוא אבי הנער, מה היו המילים האחרונות של בנו. מדי פעם מופיע השליח ומכריז על המצב בארץ, שלום או מלחמה, אך אין לכך כל השפעה על מעשי הרצח והאיבה.

כל המחזה הוא בעצם משל אחד ארוך:כולם עיוורים בשל גישת עין תחת עין.

ספיר באומוול (הכלה), היא שחקנית משובחת וזמרת נפלאה המגישה שני קטעי שירה הזויים ומרטיטים, בשל סצנות המוות האופפות אותן. נוי קלימן מצוינת כזונה הכתומה, המתעמתת עם הפועל הערבי והקטע בביצועה הוא נפלא, בלתי נשכח וראוי למחמאות מיוחדות. ניר לוגסי מעולה כפועל הערבי.

סולימאן חוסייסי, שחקן משובח, מרגש מאוד כאביו של הנער הערבי. גל בן מויאל מגלם נהדר את התפקיד ההזוי של השליח. לצידו בולטת מיכל לוינטון כאשתו, והיא גם משחקת היטב את הזונה הסגולה.

עדי גולדשטיין, זיו עוז ארי וסהר שוורצברג מגלמים את החיילים ומשחקם מעולה. סהר גם מגלמת יפה מאוד את הזונה הוורודה. דניאל נחמן בולט כחתן שנרצח בשל הטעות בזיהוי.

סופי נוז'יקוב מצוינת כילדה, אחות הכלה. אלי אשכנזי מגישה משחק משובח ומשכנע כאם הכלה. גל בן מויאל מגלם היטב את תפקיד האורח. רן בן שושן משחק יפה כקצין והילד.

נוי קלימן גם אחראית למוזיקה המקורית ומבצעת נהדר את הליווי בגיטרות לשירים. עידו רוזנברג וניר לוגסי גם חתומים על העריכה המוזיקלית המשובחת.

רועי ואטורי עיצב יפה את התפאורה המינימליסטית. עיצוב התלבושות של זוהר אלמליח הוא מצוין, במיוחד של האורחים בנשף והפרוצות. קרן גרנק עיצבה תאורה ראויה ואיתי שלו את התנועה היפה.