עם דם על הידיים

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על מקבת, באופרה הישראלית: יצירה מוזיקלית נפלאה, ורדי במיטבו אך הבמאי חסר מעוף והמנצח חסר כריזמה.

מקבת מאת ג'וזפה ורדי, המוצגת באופרה הישראלית, היא הפקה מקסימה, עם צלילים וקולות ענוגים, אך גם רוויות שלוליות דם, בדרכם של בני הזוג העריצים למלכות בסקוטלנד, כמסופר במחזה של שייקספיר.

למען האמת, ורדי אישר בשעתו כי בכלל לא קרא את המחזה המקורי, אלא רק לאחר שסיים את הלחנת האופרה, ולמעשה הוא גם שכתב אותה בפועל בסיוע מחברי הליברית, גם בפרוזה וגם בחריזה. אגב, לאופרה היו שתי גרסאות בהפרש של כמעט 20 שנה. 

יש הגורסים כי האופרה היא ורדי במיטבו, אולם הכל תלוי כמובן בדמותה ובמקצועיותה של הזמרת המגלמת את ליידי מקבת.  ורדי הטיל על ליידי מקבת דרישות ווקליות נוקשות ושאף שהיא לא תהיה סתם זמרת אופרה, אלא בעלת קול ייחודי, חזק חריף, חלול וחנוק…אחת הסיבות שממעטים בהעלאת האופרה הזו היא הקושי לאתר זמרות שיצליחו לדלג על המשוכה המוזיקלית הנדרשת מהן באופרה הזו. אפילו באיטליה לא מרבים בהפקה הזו בשל מחסור בזמרות משובחות שיידעו לבצע את התפקיד, כפי שרקח ורדי.

בהפקה הנוכחית מופיעה בתפקיד מריה פיה פישיטלי, סופרן מאיטליה, בעלת יכולת ווקלית מוצלחת ורועמת כנדרש. היא צלולה וברורה, למעט המלל שלה בפתיחה שכלל לא נשמע. היא גם נראית כאותה מטרוניתא קשישה המאפיינת את הדמות, אם כי רחוקה מהאישה המאיימת והרצחנית שתיאר שייקספיר.

העלילה עוסקת בתככים בשלטון בסקוטלנד ובשאיפת בני הזוג מקבת לעלות למלוכה, במחיר חיסול המלך המכהן, יורשו הפוטנציאלי ויריבים מבית ומחוץ. סיפור עם הרבה דם על הידיים וחזיונות של כשפים ומכשפות, ביעותים, התאבדות אחת וחיסולו של מקבת. כמו שנאמר: אופרה בלי דם, אינה אופרה. בין לבין ניתן להתענג מהיצירה המוזיקלית הנפלאה, מעושר הצלילים והאריות, המקהלה והתלבושות.

לוצ'יו גאלו, בריטון איטלקי, מגלם את מקבת והוא בעל יכולת שירה מוצלחת, אם כי המלחין דילג עליו בהענקת אריות, למעט אחת בחלק השני. הדואטים של בני הזוג הם מרשימים ותוססים.

ראויים לציון יאיר פולישוק הישראלי, המגלם את הרופא, גבריאל לובנהיים כמשרתו של מקבת וענת צ'רני, הענוגה והמוצלחת ובעלת היכולת המוזיקלית היפה, כבת הלוויה של ליידי מקבת.

הבמאי ז'אן קלוד אוברה לא התעלה והבימוי הוא די סטטי וחסר מעוף, אם כי ישנן תמונות מרשימות. המנצח הצרפתי עמנואל ז'ואל הורנק אמנם שלט ביד רמה בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, שהיא מוצלחת מאוד, אבל חסר את הכריזמה הנחוצה והיה די חיוור. מקהלת האופרה בניצוח איתן שמייסר הייתה נהדרת ותוססת.

אין ספק שמדובר באופרה ייחודית, מעניינת ובעלת רבדים נפלאים של מוזיקה, קול וביצועים משובחים. ייתכן שהיה צורך ללטש פה ושם, אולם אוהדי המוזיקה בכלל וורדי בפרט, יתענגו על המעדן השייקספירי הזה.