ערך מוסף ללהיטון

אהרון מורג נזכר במוספי הפופ שערך ל"להיטון", בהשתתפות אורחים כבני דודקביץ ואפי "מטאל" שפריר.

שער מוסף הפופ של להיטון

הייתי עורך המוזיקה ב"להיטון", במחצית הראשונה של שנות ה-80 . השכר היה עלוב ומביש והעבודה מפרכת, אבל כשאתה צעיר ונלהב, הכסף אינו הדבר העיקרי שבשבילו אתה קורע את התחת. כתבתי, ראיינתי, ביקרתי תקליטים (מי חשב אז שכעבור שלושים שנה נחזור להתגעגע לווינילים), והופעות. בחו"ל, זה לרוב היה על חשבוני. כן, פראייר הייתי, אבל לפחות חזרתי מלונדון עם בוכטות של תקליטים וחוויות בלתי נשכחות מהוומבלי ארינה, המרסמית אודיאון (כיום אפולו), לייסיאום, אפולו ויקטוריה, קלאב 100 ועוד אולמות ומועדונים איקוניים.

ב-1983 הצעתי למו"ל לצ'פר את הקוראים ולהוציא מדי פעם מוספי פופ מורחבים, צבעוניים, כתוספת לשבועון ולמדור המוזיקה הרגיל. ככל שזכרוני מגיע, יצאו שניים או שלושה מוספים. גייסתי אורחים מכובדים לכתוב למוסף: בני דודקביץ כתב ביקורות סינגלים. יובל לוי בא מכיוון הגל-חדש ואינדי. אפי "מטאל" שפריר, ידידי שהכרתי כאשר שירתנו שנינו בבסיס חיל האוויר תל נוף ומומחה לרוק כבד, כתב על, נו מה, מטאל. נוגי פרס (כיום דייויס), עיתונאית ומוזיקאית (להקת "שוק קורידור", שככל הזכור לי גם הופיעה בפינגווין, תל אביב), שלחה כתבות מלונדון (אם כי,לא לגיליון הספציפי הזה).

זה יצא יפה, אם תרשו לי להתגאות. זה גם השתלם לי: אינני זוכר אם בזכות הגליון הזה או אחד המוספים האחרים, אבל המו"ל החליט לצ'פר אותי בבונוס: כרטיס טיסה ללונדון. בארקיע. לגטוויק, שהדרך ממנו לעיר, באוטובוס, נמשכה כשעתיים ארוכות ומתישות. מלון? זה כבר לא היה בתוך הבונוס. גם לנדיבות יש גבול.

ועכשיו, למוסף (שימו לב לגרסה הישראלית לאיש המרלבורו, אריק סיני, בפרסומת לסיגריה ברודווי).