צילום מאתמול: 12 במרץ, 1976

הביטו בגבר עם השיער השופע, החיוך השובב, השרמנטי, עם כף היד על האוזן במחווה מוכרת בכל העולם: מה אמרת?! . אורי זוהר היה אז, בין שאר עיסוקיו, בעיקר בקולנוע, גם מנחה השעשועון זה הסוד שלי, בערוץ הראשון והיחיד. שוס של רייטינג, אם מישהו בכלל הכיר אז את המושג רייטינג. בתוכנית בערוץ הראשון (אז בשמו הקודם, הטלוויזיה הישראלית), כמעט בכל תוכנית, צפו כמעט כל בעלי מקלטי הטלוויזיה. בוודאי בתוכנית הזאת, שבה שלושה אמנים, בדרנים, עיתונאים ומכל מקום, אנשים מפורסמים, מנסים לזהות בתוך שלוש דקות ועשרים שאלות מהו הסוד של האלמוני(ת) שלפניהם. פרסים לא היו. העיקר ההשתתפות. בעלי הסוד הפכו לסלבס, מי אז אמר סלבס, בזכות הופעתם בתוכנית, ונשכחו עם שידור התוכנית הבאה.
אורי זוהר נראה כאן ללא כיפה, ללא זקן ופאות. אם הוא לובש ציצית, הרי היא דיסקרטית, מתחת לחולצה, שאיך נאמר, כבר אז לא נחשבה לשיא הסטייל. אבל כאשר התפרסם השער הזה, הוא כבר היה עמוק בתהליך החזרה בתשובה. מאזיניו בתוכנית הרדיו בגל"צ, ציפורי לילה, כבר ידעו זאת, משיחותיו על דת ואמונה. בסופו של דבר, עשה את הצעד הבלתי נמנע, הניח את הכיפה על ראשו, הוציא את הציצית, והמשיך להגיש את התוכנית במראהו החדש, המוזר לרבים, בוודאי למי שהכירו אותו שנים קודם לכן כחילוני דעתן (ואיש שמאל).

לא לאורך זמן: ב-1977 עזב זוהר את מה שנקרא עולם הבידור, ואחר כך גם את תל אביב. גם אליה אשתו ובניהם הלכו אחריו לירושלים, ואל הדת. אריק איינשטיין ז"ל, חברו הטוב, הפך גם למחותן שלו, כאשר בנותיו, שירי ויסמין, נישאו לאפרים-פישל זוהר ושלום זוהר. ב-1984 אריק שר את הקינה, הוא חזר בתשובה, ולא היה ספק על מי ועל מה השיר הזה נכתב. ר' אורי זוהר עזב את העולם החילוני. המורשת שלו, מאז להקת הנח"ל בסוף שנות ה-50 ועד שפרש מהבלי עולם הבידור, כפי שקוראים לזה, היא בעיקר סרטי קולנוע רבים, כבמאי וכשחקן, תוכניות טלוויזיה (לול), ושירים שהקליט. קחו למשל, את השיר הזה, היוצא מהכלל:

ירון לונדון בשיחה עם אורי זוהר

אורי זוהר ואריק איינשטיין מערכון העולים החדשים