צילום מאתמול: 19 בינואר, 1973

שלוש שנים מלאו היום למותו של שמוליק קראוס. המלחין, הזמר, האיש הפרוע, השרמנטי, האלים, המוכשר, הלוקה בנפשו (הפרעה דו-קוטבית, כפי שנטען בסרט תיעודי שנעשה לאחר מותו), שהמוזה נגעה בו וגם החיים השאירו בו צלקות – מת בגיל 77  מדום לב, לאחר שמצבו הידרדר בגלל שפעת קשה.
בצילום, קראוס הצעיר, יחסית, עם מונה זילברשטיין, שהייתה צעירה ממנו ב-13 שנה, כנראה, משום שיום ושנת הולדתה המדויקים, אינם ידועים. מונה מחייכת, משום שהיא כוכבת קולנוע, "העסוקה ביותר שלנו", ככתוב, אחרי מציצים, לפני הבלש האמיץ שוורץ. קראוס מחייך מן הסתם משום שהכלא מאחוריו (הוא נאסר לאחר שאיים בנשק בניסיון למנוע פינויו מקרקע שירש והייתה שנויה במחלוקת), והעתיד נראה טוב. שניהם מחייכים כי מן הסתם היה יום חורף נעים והשמש חיממה את דיזנגוף, והיה נחמד לשבת ביחד.
מונה זילברשטיין מתה ממנת יתר של הרואין 15 שנה לאחר שהתפרסם הצילום הזה. בת 39 ("בערך", לפי ויקיפדיה), במותה, בינואר 1988. קראוס הקליט את מונה, שכתב שמוליק אחר, צ'יזיק. ויקיפדיה טוענת שצ'יזיק כתב וקראוס הקליט לזכרה של זילברשטיין והשיר הופיע באלבומו אחרי עשרים שנה. אבל ההגדרה לזכרה נתקלת בבעיה קלה של לוחות זמנים: צ'יזיק נפרד מהעולם כתשעה חודשים לפני מונה וגם האלבום יצא ב-1987. לזכרה, או בהשראתה, זה לא ממש משנה. שלושתם כבר אינם איתנו. נותר השיר של צ'יזיק וקראוס על מונה. נשאר הצילום, וגם צביטה קטנה בלב. נצבט, ונרגע. עד יום השנה הבא.