צילום מאתמול: 20 בנובמבר, 1970
אוק 03
מהיום, בהגיעו לגיל 67 במזל טוב וטפו טפו בין עין הרע, צביקה פיק הוא גמלאי באופן רשמי. אלא שהסיכוי שהמאסטרו יתחיל להסתפק בסבאות במשרה מלאה ויתחיל לגלות עניין באירועי שלישי בשלייקעס לאזרחים ותיקים, נראה קלוש ביותר. פיק, כנראה, וכך יש לקוות, ימשיך לעבוד, להלחין, לעבד, להופיע ולטפח את רעמת השיער.
כן, "שיער", הייתה תחילתה של פריצת הדרך שלו אל המיינסטרים של המוזיקה והבידור בארץ. פיק הגיע למחזמר, בתרגומו של אהוד מנור ובהפקת אורגד ורדימון, כשחקן ראשי, בתפקיד קלוד, אבל גם כחלק משלישיית הפופ השוקולדה, עם גבי שושן ז"ל ושוקי לוי. כולם השתתפו בהצגה, אבל פיק היה הראשון מביניהם שהפך לכוכב, לאליל-פופ.
בתמונת השער של גיליון 37 של להיטון, הוא מצולם כקלוד, או בכל אופן כדמות קרובה מאוד לזו שגילם בשיער. יחף, שיער ארוך, גולש. מחרוזת גדולה על חולצה לבנה, גדולה, שרווליה רחבים מספיק בשביל להחביא גיטרה חשמלית ומגבר. והמכנסיים, מה אפשר לומר על מכנסיים שאריק קלפטון הגדול, כסולן ומנהיג להקת דרק והדומינוס, שר עליהם את bell bottom blues , בלוז המכנסיים המתרחבים?!
זהו צביקה פיק. בן 21 . אחרי להקות הקצב, כמו שקראו לזה אז (השמנים והרזים, השוקולדה), אחרי שיער. רגע לפני שיקליט את שני תפוחים שהלחין למילים של אהוד מנור המנוח. רגע לפני שיהיה לכוכב הפופ האמיתי הראשון של העשור.