צילום מאתמול: 24 בדצמבר, 1971

נועם קניאל בן 57 היום. לפני 48 שנה הוא היה התגלית של פסטיבל שירי הילדים, כאשר שר את "גלי", שאהוד מנור כתב לבתו וקובי אשרת הלחין. בפסטיבל ביצעו את השירים זמר(ת) בוגר וזמר(ת) ילד. בת זוגו של נועם לביצוע השיר הייתה רבקה זוהר, מהכוכבות הגדולות של הפופ הישראלי, אז. בלהיטון הדגישו כי "גרסתו של נועם היא שחיבבה אותו על שומעיו וזיכתה אותו בפרס".

אמנם "גלי" הסתפק רק במקום השני, אבל נותר מאז אחד הלהיטים הגדולים ביותר שנולדו בפסטיבל שירי הילדים, עם כל הכבוד ל"אן דן דינו" (יפה ירקוני, במקום הראשון), ו"דודה סמנתה" (ציפי שביט, במקום השלישי).

נועם הוא בנו של אלי קניאל, פסנתרן ומלחין. ההצלחה בפסטיבל שירי ילדים הזניקה את הקריירה של נועם, בארץ, וב-1973 הוציא אלבום בכורה, שכלל להיט גדול נוסף, "אמא שלי". אבל את תחילת הקריירה הבינלאומית שלו הוא חייב לשניים: מייק בראנט, איתו הופיע בפני חיילים, במלחמת יום כיפור, וחיים סבן, שלפי המלצתו של בראנט החליט לקחת את הילד לצרפת, לבדוק האם ההצלחה בישראל יכולה לשכפל את עצמה, בגדול. ההימור הצליח: השיר הראשון בצרפתית שהקליט (קשה לבחור), היה להיט. אחריו באו נוספים, ואחריהם, זיהה סבן את השוק הבא שהמתין לילד-פלא מוזיקלי: יפן. נועם הקליט אלבום שלם ביפנית וגם הופיע בהצלחה שם, ובארצות נוספות בעולם.

אגב בראנט: במופע שהופק לטלוויזיה בצרפת, שנה למותו של מייק, נועם שר את אחד מלהיטיו הגדולים של הזמר שיצא מישראל לכבוש את אירופה.

בהמשך, כשהילד גדל וגם הקול השתנה, הקריירה שלו שינתה כיוון והוא החל לעסוק בהלחנת מוזיקה לסדרות טלוויזיה, בתחילה סדרות שסבן ייבא מיפן או הפיק בעצמו. הוא חזר לשיר, ב-1988 , כשהקליט שיר לזכר אשתו שמתה מסרטן, בגיל 23 . מאז, קניאל, שמתגורר בפריז עם בת זוגו, מתמקד בעיקר בכתיבה והלחנה לזמרים אחרים. אבל בשביל ישראלים רבים, הוא תמיד יישאר נועם, הילד בן התשע, שריגש, בקולו ובהופעתו הבוגרת והבטוחה, ושר על גלי, הילדה הקטנה שכמו שני אחיה, ליבי ויהודה, נכנסה ללב של כולנו.