צילום מאתמול: 26 באפריל, 1978

ארבעה ימים אחרי ההיסטוריה באירוויזיון, יצא גיליון להיטון עם כתבת סיכום ראשונה, קצרה יחסית בגלל קוצר הזמן. הסיקור הנרחב באמת התפרסם שבוע לאחר מכן. אורי אלוני, שליח להיטון לתחרות בפריז, התבלבל קצת מרוב התרגשות בשמו של שגריר ישראל בצרפת, משה גזית, במקום מרדכי גזית, שבא לברך יחד עם אשתו, ריקה זראי, כוכבת הפופ הישראלית הראשונה בצרפת (קזצ'וק). גם סרג' גינזבורג, עוד כוכב מוזיקה יהודי-צרפתי, היה שם ונראה שהתרגש. "זה היום היפה ביותר בחיי", אמר.

זראי הצטלמה עם אהוד מנור ונורית הירש, כותבי "אבאניבי". נורית החזיקה בידיה את המדליה שהוענקה למחברי השיר הזוכה. "אני לא מתרגשת", אמרה בשלוות נפש. "האם זה סימן שמשהו לא בסדר איתי?".

אהוד היה יותר ממלכתי. "אני שמח שהצבנו את רגלינו על מפת הזמר הבינלאומי, ושמח עוד יותר שעשינו זאת בשנת ה-30 למדינה".

מנכ"ל רשות השידור, יצחק לבני, נשאל אם ישראל יכולה להרשות לעצמה את אירוח הפסטיבל בשנה הבאה. "לא נוכל להרשות לעצמנו לוותר על ההזדמנות להציג את ישראל בפני מאות מיליוני צופים באירופה", אמר. "הבעיה היחידה תהיה רכישת ציוד מתאים להעברת התחרות בצבע לכל ארצות אירופה".

בסוף, ציוד מתאים הגיע לטלוויזיה הישראלית, האירוויזיון התקיים בבנייני האומה בירושלים, וישראל זכתה פעם שנייה, רצופה, אבל ויתרה על התענוג לארח שוב את התחרות, מסיבות כלכליות.