צילום מאתמול: 26 בספטמבר, 1969

לא לעתים קרובות זוכה עיתונאי לקחת חלק באירוע שבא לסקר. אורי אלוני, עורך להיטון, הגיע לאולפני אשל, לכתוב ולצלם את הקלטת הגרסה העברית לשיר "תנו צ'אנס לשלום" של ג'ון לנון ויוקו אונו וחברים, תחת השם "תזמורת אונו הפלסטית" (אגב, בגיליון הזה של להיטון התפרסמו מודעות על תקליטונים חדשים של הביטלס ומשום מה, גם תנו צ'אנס לשלום הופיע תחת שם הלהקה, וזו כמובן טעות). הכתבה המצולמת התפרסמה בגיליון הבכורה של להיטון.

"מי לא היה שם", נכתב. "דן בן אמוץ, אבי טולדנו, רבקה מיכאלי, שלום חנוך, אילן ואילנית (ועוד), וכמובן להקת הצ'רצ'ילים שסיפקה את הליווי המוזיקלי". משום מה, שמות כמו אריק איינשטיין, יוסי בנאי, הגשש החיוור ואורי זוהר – יוזם ההקלטה – נשמטו.

לפני ימים אחדים, בתוכנית מעדן ויניל, סיפר אלוני על ההקלטה.

אני מבין שבאת לכתוב ולצלם, אבל מה פתאום להשתתף בנגינה על תופי טימפני?

אלוני: "תשמע, מכיוון שהיינו (להיטון), בכל מקום, אז הלכנו גם להקלטה. אז נתנו לי לנגן על תופים. הייתה אווירה כזאת של חבר'ה, אתה יודע. מין (ג'ם) סשן כזה".

אז איך זה קרה, איך נולדה ההקלטה? פשוט אורי זוהר הזמין את כולם: חבר'ה בואו, נקליט גרסה ישראלית לתנו צ'אנס לשלום?

"כן, כן".

ולא היה שם אגו, באולפן?

"לא, בכלל לא. זה היה, אני אומר לך, כמו סשן. אנשים שאוהבים לנגן ביחד ולא חשוב בשביל מה".

תגיד, מה היה בכוסות הפלסטיק שאני רואה שם בצילומים?

(צוחק) – "אני חושב שהיה שם מים רוסיים…וודקה".

שעה של הקלטה בושלה לקטע באורך כ-14 דקות, שיצא על תקליטון בלייבל פרלופון של אי.אם.איי (אותו לייבל שבו יצאו תקליטי הביטלס בחו"ל). על העטיפה נכתב "הגר (הלייבל של איינשטיין וזוהר), מגישה תנו צ'אנס לשלום בביצוע מקהלת כולנו בליווי הצ'רצ'ילים", ובצד השני רשימת כל המשתתפים. לפי האתר סטריאו ומונו, עותק של התקליטון שווה כ-75 דולר. חפשו בבוידעם של ההורים, או הסבים.