צילום מאתמול: 28 במאי, 1971
מאי 28
היום לפני 50 שנה, פורסם הצילום הזה בלהיטון, בראיון עם מיקי גבריאלוב מלהקת הצ'רצ'ילים, מלחין כל שירי תקליטו החדש של אריק איינשטיין, "בדשא אצל אביגדור". הכותרת הייתה, "האיש שירש את שלום חנוך" (כשותפו המוזיקלי של אריק), והכיתוב לתמונה היה פרי האסוציאציה והדמיון החופשי של העורך, שקבע "אריק מביט בהערצה על אלילו החדש, מיקי גבריאלוב".
על השותפות החדשה סיפר גבריאלוב ללהיטון: "אריק רצה לעשות אלבום חדש. הוא מחפש כל הזמן, עובד בלי הרף, והוא רצה לעבוד עם אדם אותו הוא מכיר (הצ'רצ'ילים היו אז להקת הליווי של אריק). יותר נוח לעבוד עם אדם כזה. ככה הוא התחיל לעבוד איתי, ו…נו, גילה אותי (כמלחין). היו לי ניסיונות כתיבה קודמים אבל התביישתי להשמיע לאנשים. זה היה כל הזמן בפנים ורצה לצאת. עד שהתפרץ. אריק עזר לי לצאת מהבושה הזאת ולהראות שגם אני מסוגל ליצור".
זו הייתה ההתחלה, הטובה מאוד, לשיתוף הפעולה ביניהם. באלבום הראשון שלהם נכללו שירים כ"קפה תורכי", "שיר מספר שמונה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", וכמובן, השיר שהפך כמעט-המנון חוצה דורות, "אני ואתה".
אמנם באלבום הבא (יסמין), גבריאלוב השתתף בשיר אחד בלבד (אמא אדמה), אבל ב-1974 שוב התהדקה השותפות, באלבום "סע לאט", שמיקי הלחין את שיר הנושא שלו ועוד שישה שירים (מתוך עשרה, ששניים מהם הלחין שלום חנוך ואחד שיר מתורגם של רנדי ניומן). ביניהם "עיניים גדולות", "גן של שושנים" והמחווה (וגם פרודיה), ללהקת כוורת, "הבלדה על זומטי ולבטי".
כעבור שש שנים הם שוב נפגשו, בעוד אלבום מופתי, "חמוש במשקפיים", שגבריאלוב הלחין שישה מעשרת שיריו (שלום חנוך שלושה, יוני רכטר אחד), ביניהם שלושה שירים של ביאליק, "היא יושבה לחלון", "הכניסיני תחת כנפך" ו"תאמר אהיה רב", ואחד של לאה גולדברג, "תוף בודד".
שוב חלפו שש שנים, כאילו כלום, וב-1986 יצא "אוהב להיות בבית", שהיה גם האלבום הישראלי הראשון על דיסק. גבריאלוב הלחין את כל השירים, למעט שניים. כעבור שנה הופיע "על גבול האור", וגם כאן, הכל של גבריאלוב, חוץ משניים. מבין שמונת השירים שמיקי הלחין, אחד (עוף גוזל), הפך לאחד הנכסים החשובים של הפופ הישראלי, והשני, "עיתונאי קטן שלי" המריר, למטבע לשון.
וכל הטוב הזה התחיל לפני 50 שנה, בדשא אצל אביגדור, עם קפה תורכי משובח.