צילום מאתמול: 7 במרץ, 1975

כמה נוסטלגיה יש בצילום ובכיתוב. 45 שנה עברו מאז שארם-א-שייך הייתה תחת שלטון ישראל וחיילים שירתו שם ומילואימניקים גם, ביניהם אחד מפורסם: ברוך ג'מילי, אותו ג'מילי שבמלחמת העצמאות רשם את שמו על מבנה בשער הגיא (ועוד הוסיף ורשם במקומות אחרים), ושלמה ארצי שאל את עצמו, ואת מאזיניו, מי היה אותו ברוך ג'מילי? אולי חשב שכבר אינו בין החיים, שנהרג חס ושלום במלחמת העצמאות, והנה התברר שהאיש חי וקיים (הוא מת בדצמבר 2004 ), ואפילו עלה לבמה בפסטיבל הזמר תשל"ד, כאשר "הבלדה על ברוך ג'מילי" של ארצי וגידי קורן זכתה במקום הראשון.

אז הנה הוא מחייך לו בצילום, במדי סרן, במילואים, ולצדו שני זמרים מתל אביב, מסדנת תיאטרון שכונת התקווה: מיכאל סינואני, אחד הבולטים בהרכב, והנערה עפרה חזה (לפני הניתוח הקוסמטי באף), שכבר היה ברור שהיא הכוכבת הגדולה, הבלתי מעורערת, של הסדנה, הסולנית בשיר "געגועים" שהגיע למקום הראשון במצעד העברי, מבצעת "שבת המלכה" שזכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי בחנוכה תשל"ה. מכאן השמיים הם הגבול.

זה לקח קצת זמן. הפריצה הגדולה הגיעה כעבור כארבע שנים, עם "שיר הפריחה" והסרט "שלאגר". כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

בחודש שעבר מלאו עשרים שנה למותה, בגיל 42 .