צילום מאתמול: 8 בינואר, 1970

איש מהג'נטלמנים בצילום הזה לא ממש מחייך למצלמה. קשוחים, כמצופה מלהקת רוק כבד, אחת הראשונות שהגדירה את המושג הזה, שלא צריך לפרש אותו – מספיק לשמוע את המוזיקה. אבל הם צריכים להיות מאוד מרוצים, והם מרוצים: סגול כהה, כיום גם בארץ מעדיפים לקרוא לה בשמה האנגלי, דיפ פרפל, בדיוק סיימה את השנה הטובה ביותר מאז נוסדה, כשלוש שנים קודם לכן, ובהרכב שונה מהותית.

1970 הייתה השנה שבה הלהקה פרצה קדימה וזכתה להצלחתה הגדולה ביותר, שאי אפשר שלא לייחס לשני החברים החדשים בהרכב: הבסיסט רוג'ר גלובר ובעיקר הסולן איאן גילן שבאו במקום ניק סימפר ורוד אוונס, בהתאמה, שהוחלפו לאחר שלושה אלבומים. גלובר וגילן הצטרפו לגיטריסט ריצ'י בלקמור, המתופף איאן פייס והקלידן ג'ון לורד, והופיעו לראשונה באלבום המשותף עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון שהוקלט ב-1969 .

אבל זה היה סוג של שעשוע אינטלקטואלי, ביוזמתו של לורד שרצה להוכיח שניתן לחבר בין רוק לקלאסי, בין אורגן חשמלי לכלי-מיתר. האתגר האמיתי היה אלבום האולפן הראשון של דיפ פרפל, deep purple in rock , שיצא ביוני 1970 והפך למצליח ביותר של הלהקה, עד אז. האלבום, שכלל את child in time ו-speed king , אמנם לא זכה לקבלת פנים נלהבת בארה"ב ונעצר במקום ה-143 , אבל המשיך ונמכר לאורך השנים, למעלה מחצי-מיליון עותקים. בבריטניה, נמכרו למעלה ממאה אלף עותקים.

האלבום, במהדורה הראשונה והמקורית, לא כלל את הלהיט הגדול של דיפ פרפל, black night (השיר צורף למהדורה החגיגית, לציון 25 שנה לתקליט המקורי). הסינגל נכנס למקום השני בבריטניה, המקום הגבוה ביותר שאליו הגיע שיר כלשהו של הלהקה, מאז ועד היום.

אז ריצ'י בלקמור (ראשון מימין בשורה העליונה), איאן גילן ואיאן פייס, ג'ון לורד (ראשון מימין, למטה), ורוג'ר גלובר, לא ממש מחייכים – אצל שני האיאן יש איזו עווית כלשהי שמזכירה צל של חיוך – אבל הם מרוצים. מאוד מרוצים מעצמם.

ביום ראשון, 22 במאי, דיפ פרפל תחזור להופיע בישראל, בפעם החמישית, וכעת הם מגיעים כחברים חדשים בהיכל התהילה של הרוקנ'רול. על הבמה יהיו שלושה מההרכב המפורסם: גילן, פייס וגלובר. דון איירי הוא מחליפו של ג'ון לורד, שמת לפני כארבע שנים. הגיטריסט הנוכחי, כבר 22 שנה, הוא סטיב מורס. יחסיו של בלקמור עם חברי הלהקה וגילן בפרט הם כל כך מתוחים, שאין שום סיכוי שיחזור להרכב.