קשה יותר, כבד יותר

(צילום: גוני דיסקין)

גיא טנא על spring comes של להקת D.R.Y – אלבום מרתק שמעשיר את הספקטרום המוזיקלי הישראלי.

d.r.y (don't repeat yourself ), הם דימיטרי פוליקוב בשירה וטקסטים, רן נחמיאס בצ'לו ולחנים ואיתי סנדובסקי על התופים. יחד עם הופעת אורח של רם אוריון על הגיטרה, ובהפקה מוסיקלית משותפת עם דותן ברנד,  הם מגישים לנו את Spring Comes אלבום לייב מסגנון אחר, קשה יותר, כבד יותר,אולי אף גותי לעיתים. אלבום  איטי, אפילו תעשייתי. מהסוג שבו לכל מילה ולכל פראזה נדמה שיש משמעות קיומית כמעט.

זבוב,  הפותח ,עם רם אוריון, הוא הקטע היחיד המושר בעברית. הצ'לו השקט או האלקטרוני של נחמיאס, השירה רבת ההבעה והפתוחה של פוליקוב והשליטה המגוונת של תגר וסנדובסקי במערכת התופים, כל אלה הופכים את הצליל של ההרכב למסקרן ומאתגר, גם אם לא תמיד נוח להאזנה.

Wrong House ,  למעלה משבע דקות של זעקת כאב מתמשכת בעולם מנוכר, מעביר צמרמורות של ממש. כמו ברכט ווייל בגרמניה של לפני שמונים ותשעים שנה, אין לDRY כל יומרות לענג. אל מול האקורדיון של אמיר בולצמן,  פוליקוב משחרר גם נהמה חייתית, והמושג לקבל בראש מתגלה כאן בגרסה חזקה במיוחד.

ב – Don't Repeat Yourself , עם רייסקינדר , מהדהד לו מעבר לאוקיינוס דיויד ביירן, גם בגיוון הקול וגם במיזוג הכה ייחודי שלו עם הביט ועם הראשים המדברים, חברי הלהקה האחרים. פוליקוב נשמע חלק אינטגרלי מההרכב, לא לפניהם, לא מעליהם, חלק באמירה אחת מגובשת.

ב- Let's Run Away , הופעת האורח של ליאור לרמן בקולות מאזנת את המצולות הנמוכות אליהם שוקע קולו של פוליאקוב, ויוצרת יחד עמו שיר תקווה אמיתי שמנסה לשלות את יוצרו ומבצעו ולא פחות מכך את המאזינים, מתהום רגשית אל מעל פני המים המזוהמים. לעתים כל מה שדרוש לשם כך זה ליפסטיק אדום ומותניים נשיות מקומרות.

ביצירה של נחמיאס ופוליקוב שכתבו יחד את כל השירים יש משהו אמנותי, במובן המוזיקה האמנותית החדשה, הבודקת צלילים ומקצבים עד לפירוק והרכבה מחדש. ניתן בקלות לשייך את DRY לרוק גותי או פוסט פאנק במועדון ברלינאי חשוך ומעושן בסוף שנות השמונים, משל היו מנגנים כמו "מינימל קומפקט" בפסקול סרט גרמני של וים ונדרס, עדיף בשחור לבן…ואכן, הגרמנית הטמונה בשם ההרכב מגיחה באלגנטיות מעוררת חלחלה גם ב- Ran Goes East oder Ya

שיר הנושא של האלבום נפתח בשורה נפלאה מבית היוצר של פוליקוב: עם הזריחה של יגונות חולפים מגיע היום האחרון של החורף. הצ'לו הדרמטי של נחמיאס עוזר לבנות יחד עם שירה כמעט אכזרית של פוליקוב  ועם טקסט מריר ובועט, את הצהרת הכוונות שלהם: האהבה קיימת אבל אחרת. המוזיקה קיימת אבל אחרת ואפילו האביב קיים, אבל ממש לא כמו שדמיינתם.

Spring Comes , מלבד השם האירוני שלו, הוא אלבום מרתק שמעשיר את הספקטרום המוזיקלי הישראלי שתמיד, אבל תמיד, יכול למצוא עוד פינה לגילוי נוסף של מקוריות והשראה.