רגעים מחממי לב
ינו 16
(צילום: יח"צ)
גיא טנא על "השמרנים שוב באופנה" של אלון עדר ולהקה: אלבום יפה נוסף מצטרף לרשימה שלו. אבל האם הוא סיים לזעום? אני מקווה שלא (צילום: יח"צ).
דיסק שישי בשש שנים (כולל מיני-אלבום, אי.פי ושאר ירקות), לאלון עדר (ולהקה). נדמה, גם מבחינתי, שהקומפלימנטים כבר איבדו מזוהרם. גם כאן, באלבום החדש, השמרנים שוב באופנה, עדר מיטיב לכתוב טקסטים שנעים בין החספוס לפיוטי, בין הפשוט למתוחכם, מיטיב להלחין ולענג ושר באופן הייחודי רק לו, כולל הפיתולים הווקאלים המאתגרים. כל זה כבר כתבתי בכל אחת מן הביקורות אודות אלבומיו הקודמים. ובכל זאת…
כבר כתב מבקר מוערך, כי מדובר באחד האלבומים הטובים שיצאו לאחרונה. אמנם, שיר אחר שיר, עדר מנפק קבלות על כל המצופה ממנו. כאן אני מבקש להאיר זווית נוספת. אחרת. מקשה.
שירים פופיים עם רגליים בסבנטיז (בילי ג'ואל, ג'ון לנון), ותודעה עכשווית, מוצגים ביכשרון כבר בשיר הנושא הפותח ולאחריהם "אל תעזבי אותי" ו"למה למה", אך משאירים תחושה של פספוס מהבחינה הטקסטואלית.
רגעים מוזיקליים מחממי לב נמצא באלבום לרוב: הבוסה התל אביבית הפילוסופית "אזרח השמש ממזרח" ו"שיר לאמא", למילים של רן דרום, עם הקולות הענוגים של דניאלה ספקטור, איה כורם ודורון טלמון. גם פיוטיות מלנכולית, טבעית לעדר כמו תלתליו, נמצאת כאן, בשירים כמו "השלב הבא", "מילי" ושיר הסיום "הרבה להגיד".
אם בתחילת השנה שעברה נקט עדר בגישה שונה, אמיצה, פרובוקטיבית, ב"קאסיו זעם", גישה שפתחה אופקים חדשים מבחינה סגנונית ויצירתית הן כיוצר והן כמבצע, כאן, כשם האלבום, יש מימד לא מבוטל של שמרנות, יחסית ל"קאסיו זעם", ובכלל.
ובכל זאת, אהבתי מאד את "בראש המשורר", שיר מרשים, אחר, כזה המספק מבט עצמי מפוכח ושונה ובחירות מוזיקליות בלתי צפויות בעיבוד ובהפקה. גם "היו ימים יפים" מאתגר ומגביה את הרף, מבחינת המקום בו עדר פוגש את המאזין, לפחות זה שמלווה אותו כבר מספר שנים ומספר אלבומים.
"בואי נחמה", למילים עבריות וערביות וכן לחן של רן דרום, מספק רגע מרגש ויוצא דופן באלבום. תום דרום עיבדה והפיקה מוזיקלית את השיר ומשלימה נוכחות דרומית דומיננטית שעדר, מזמן, מקבל ומשלים בצניעות ובאהבה. יופי של שיר. "היום בישראל" סוגר מעגל עם תמונת המצב שמספק שיר הפתיחה, בסאונד ביטלסי משועשע שמלווה מחאה על אפאטיות ובועתיות תל אביבית. מחאה של מי שהפריפריה עבורו אינה רק דיווחים חדשותיים אלא בית של ממש.
אם כן, אלבום יפה נוסף של עדר מצטרף לרשימה. לא היה ספק שההנאה מובטחת. אבל מהי הדרך בה בוחר עדר מבחינה אומנותית? האם הוא מצטרף לשמרנים שבאופנה? האם הוא סיים לזעום? אני מקווה שלא.