רוק ובלוז ויללה
יונ 14
(צילום: יח"צ)
גיא טנא ממליץ על +1 , האלבום השני של חיה מילר.
השחור לבן האופייני לעטיפת +1 (בעיצובו של יותם קלנר), האלבום השני של חיה מילר, הטריו התל אביבי (קוסטה קפלן, סתיו בן שחר ואודי בונן) מקבל משמעות נוספת בשיר הפתיחה המצוין לילה מבחירה (בתחנת המשטרה). הסאונד המחוספס, הכמעט צרוב של חיה מילר, מחזק תחושה קשה ושורטת של יצירה המעמידה במרכזה חוסר צדק, אובדן דרך, הלקאה עצמית ושאינה עצמית. בחירה מושכלת של שיר פתיחה.
תחושת החידלון הזו, שמזכירה לא פעם את הביל"ויים, נמשכת ואף מודגשת במובן האישי שלה בעוד ער?, מעין בלוז פטאלי שמבכה אובדן של סיכוי לתקשורת אמיתית עם עצמך בימינו אנו. "אתה עוד ער?", הנשאל ללא הרף במהלך השיר, הוא רק לכאורה רצון לקשר ולדינמיקה חברתית. השאלה מבטאת, לא פחות ואולי יותר מכך, בדיקה עצמית, כל אחד מאתנו, של צלחת הלוויין שלנו עצמנו, ההולכים ומתנתקים לטובת האופיום להמונים שירד מן המסך והתיישב מול פרצופינו.
כבר נאמר רבות על יכולת הכתיבה המבריקה של דני הדר שתרם את כסף מאמא לטריו הלוחמני. תחושת הבושה, המבוכה הגדולה, ההודאה בכישלון הזוקפת ראשה המכוער בכל פעם בה מי מאתנו נצרך לעזרה כלכלית מהוריו, מקבלת כאן אשרור, גיבוי מהדר הכותב ומקפלן השר וכמעט בוכה אל מול הכלימה הבלוזית הזו.
בשמועה, הקטע שהרשים אותי במיוחד בנגינה המגובשת והמיומנת של השלושה, הזוגיות מופיעה לראשונה באלבום, והיא מוצגת כמפוקפקת, אינטרסנטית, דו משמעית, ערטילאית. מה תפקיד הזוגיות, האהבה והתשוקה, באלבום הזה? האם הוא עקר מהתחושות הללו? ההסבר מגיע מיד בהרופאה נתנה הסבר :"חסרה לי אהבה", וקפלן עונה "התרופה בהישג יד כמו מצית, כשצריך, לרוב אז אין". כמו מצית, גם כשהיא בחזקתך, לרוב אינה שלך…
החידוש ל Wild Child של לו ריד מהודק ומעניין ואפילו יושב ב"ישראלית", אולם התרשמתי הרבה יותר מכובע ריק הג'אזי, עם יהוא ירון בקונטרבס, עידית מינצר בחוצוצרה, נעם דורמבוס בסקסופון ואודי רז בטרומבון. שוב, כמו הביל"ויים, הלהקה מציגה שליטה מלאה בקשת ססגונית של ז'אנרים שונים. ההיתול וחוסר התוחלת מתקיימים כאן באותה עוצמה כפי שהתקיימו ברוק הגיטרות המחוספס.
שיר הנושא המינימליסטי מזקק עבורנו את האמת והאמירה של הלהקה: "מי שכבר ברשימה יודע כמה זה עולה", "אם תתקרב עוד לצלחת, עוד תהיה מה שאוכלים", "רוצה להיכנס אבל מזהה את האינטרס", וכן הלאה. שורות שמדכאות עד עפר כל הרמת ראש, מסמנות כאבי פנטום בכל גדם, אישי או ציבורי, רגשי או מוסרי.
הקול של קוסטה קפלן ככותב בוטה, נוקב, קשה. הקול של "חיה מילר" כהרכב הוא של רוק ובלוז ויללה לירח, כזו, שלא נענית לעולם. אלבום מומלץ.