שולחן לשלושה

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על ארוחת פרידה, בבית ליסין: קומדיה צרפתית משובחת ומענגת, כמו יין יוקרתי.

ארוחת פרידה, בבית ליסין, היא קומדיה צרפתית משובחת ושנונה , בביצוע מבריק של שחקנים מוכשרים. אלון אופיר ביים קומדיה שאינה זולגת לפרצי צחוק או לסצנות רדודות, אלא הצגה אינטליגנטית, שכמו כוס יין יוקרתי היא מהווה חוויה מעניינת ומענגת.
המחזה, העוסק ביחסים חברתיים שחושפים אגב כך בעיות משפחתיות, חובר בידי הצמד מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטלייר שכבר הנפיקו את הקומדיה המצליחה "שם פרטי". בניגוד לקומדיות הבריטיות, הידועות ביכולת שלהן לגרום לפרצי צחוק קולניים בשל הסצנות ההזויות או ההשתטות על הבמה, ההצגה הזו היא משעשעת ובהחלט מצחיקה, אבל במינון מתאים, וברמה גבוהה יותר.
העלילה עוסקת בבני הזוג פייר וקלוטילד המחליטים שהגיע הזמן לדלל את חוג מכריהם, שהיחסים עימם הפכו מעיקים ומשעממים. הם מעלים רעיון שעשוי, לדעתם, לסיים את הידידות עם החברים ומצד שני להעניק להם הרגשה טובה ומכובדת, לטעמם. הם מחליטים להזמין לארוחה דשנה את הזוג שממנו הם מבקשים להיפרד, להציף את הבית במזכרות שקיבלו מהם, להשמיע מוזיקה שאהובה עליהם וכך לסיים את הערב מבלי שבני הזוג יידעו שבעצם מדובר בארוחת הפרידה מהם.
פייר וקלוטילד מעלים בגורל את בני הזוג רואייה ומזמינים אותם למעונם. הם חולצים פקק מבקבוק יין ישן, משנת הולדתו של אנטואן רואייה, מבשלים ארוחה טעימה ומשמיעים מוזיקה האהובה על חברם. פייר גם לובש את החולצה הצבעונית שהביא לו חברו ממדינה רחוקה.
למרבה הצער, מגיע לארוחה רק אנטואן, ללא אשתו, והוא מתענג על האירוח והאווירה. לפתע הוא מספר להם על מכר שלהם המנהל ארוחות פרידה מידידיו ואגב כך הוא מבחין לתדהמתו שגם האירוח שלו הנוכחי בבית משפחת לוקר הוא בעצם ארוחת פרידה. מכאן והלאה האירוע הופך לטיפול משפחתי ולפתיחת תיבת פנדורה משותפת, והסיום אמנם צפוי אך חביב.
ההצגה קולחת והדיאלוגים מושחזים ורוויים אלמנטים קומיים. הסיטואציות מצחיקות, במינון המתאים ולסיכומו של דבר, זו קומדיה חביבה ונחמדה שגורמת גם לצופים להיות האורחים באותה ארוחת פרידה.
יעל לבנטל המקסימה מגלמת מצוין את קלוטילד. היא בעלת כישרון רב לסצנות קומיות, מרגשת ומלאת קסם בימתי.
מורדי גרשון כבעלה, פייר, מפגין מקצועיות, משחק משובח ומשחקו ברור מאוד, מדויק ומעניין. אגב, אלון אופיר, האחראי גם לעריכה המוזיקלית ולשירים התקופתיים היפים,  ביים גם את בעל במנוסה, המוצגת כעת בקאמרי, אותה קומדיה בריטית מטורפת, שמורדי גרשון ביים בשעתו בבית צבי. יובל סגל , כאנטואן, מפגין כישרון משחק קומי מעולה ויש לו יכולות מקצועיות רבות.
התרגום של דורי פרנס עכשווי וקולח. נטע הקר עיצבה את התלבושות היפות ואת התפאורה הנהדרת של הדירה הפריזאית האופיינית. עדי שימרוני עיצבה תאורה ראויה ומדויקת.