שלמה ארצי בחלקים
פבר 22
(ארכיון פרטי)
בגיליון 7 ימים בסופ"ש האחרון, שלמה ארצי סיפר על טיפול השיניים הלא-נעים שעבר ועל הנדר שנדר: כשזה ייגמר, הוא הולך לקנות פטפון. ראשית, נברך את שלמה על הצטרפותו למועדון ההולך ומתרחב של אוהבי מוזיקה-על-תקליטים, או לפחות כאלה שרואים בתקליט עוד אמצעי להשמעת מוזיקה ולא סתם פלטה שחורה (ברוב המקרים: בשנות ה-80 , כזכור, ארצי הוציא אלבומים גם בצבע). שנית, חזרנו לימים בהם המוזיקה של שלמה הייתה זמינה על תקליטים בלבד, וכל שיר במקום הראשון במצעד היה סיבה טובה להעניק תקליט כסף. כאן, שלמה מקבל את הפרס "מאמרגנו במשרד 'מטה אמנים', יאשה כץ", עבור הלהיט הראשון שלו כסולן, זוכה פסטיבל הזמר, פתאום עכשיו, פתאום היום. כן, אז לא היה סוכן אישי, היה אמרגן ואיש לא חשב, או אמר, שהשילוב בין מטה ואמנים נשמע מיליטריסטי קצת. אבל, זו 1970 והלהקות הצבאיות הן הספקיות העיקריות של זמרים חדשים והגיוני שמשרד אמרגנות אזרחי יתהדר בשם צבאי-למחצה.
אז, שלמה קיבל תקליט כסף ומה קיבלו המעריצים? פוסטר שלו. לא סתם, פוסטר ענק, בחלקים. גזור את האליל, לאורך שישה גיליונות. רעיון מבריק של עורכי להיטון, דוד פז ואורי אלוני. איך זה נראה בגודל מלא, כשסלוטייפ מחבר בקפדנות בין החלקים, אין לי מושג. אם מישהו תיעד בזמנו את שלמה ארצי על קיר-הפוסטרים שלו, או שלה, נשמח לראות.
(ארכיון פרטי)