שקרים, צביעות ומיניות מתפרצת

(צילום: דניאל קמינסקי)

חיים נוי התרשם מחתולה על גג פח לוהט, בבית ליסין.

חתולה על גג פח לוהט, יצירת המופת של טנסי ויליאמס שעלתה על הבמה לראשונה לפני 60 שנה וזיכתה את המחזאי בפרס הפוליצר, היא הפקה מרגשת ובעלת עצמה רבה, שזורה בדיאלוגים טעונים ובמשחק משובח. הבמאי גלעד קמחי אחראי להפקה המעולה החדשה בתיאטרון בית ליסין, שהיא חוויה תיאטרלית לצופים.
העלילה עוסקת בשקרים ובאמת, בהומוסקסואליות ובמיניות מתפרצת. היא מתארת את יום הולדתו ה-65 של ביג-דדי, חוואי אמיד בדרום ארה"ב, הלוקה במחלה סופנית, אך הוא ואשתו, ביג-מאמא, אישה כנועה ורגישה, אך תאבה לקחת את העניינים לידיה, אינם יודעים זאת. הם סבורים כי הבדיקות שליליות והוא לוקה רק בתסמונת המעי הרגיז. בני המשפחה יודעים את האמת וסבורים שיש להוציאה לאור. העלילה מתפצלת לעלילות משנה ועוסקת בבן המועדף, בריק, המכור לשתייה המרה, ומתאבל עדיין על התאבדותו של חברו הטוב, סקיפר שהיה הומוסקסואל. אשתו של בריק, מגי, היא מעין חתולה מינית שאינה מצליחה לגרור את בעלה למיטה ועדיין אין להם ילדים. במקביל, אנו צופים בבן הדחוי, גופר, באשתי מיי ובילדיהם. מעל כולם משקיף באון ובהחלטיות אב- המשפחה, המתמודד עם שקרים וצביעות , ויוצא לבסוף עם האמת שלו.
המחזה עובד בשעתו לסרט קולנוע מצליח בכיכובם של אליזבת טיילור ופול ניומן ובישראל עלה בין היתר בהבימה (פעמיים), בית צבי ועתה, כאמור, בבית ליסין.
מיה דגן מככבת בתפקיד מגי, המצילה לבסוף את המצב בזכות כישוריה הנשיים. דגן המצוינת מתמודדת עם טקסט טעון וארוך. היא מרגשת ופוסעת בין הטיפות וצולחת את המחזה בעל העצמה, שהיה בתקופתו רווי ב'טאבואים' חברתיים.
מולה, בתפקיד בריק, נמרוד ברגמן, ששתיקתו בדרך כלל רועמת והוא מצליח להפגין משחק מוצלח ובעל רגישות רבה. יעל לבנטל כמיי, משחקת נפלא ומצליחה לגלם את התפקיד באורח מושלם. שמעון מימרן משחק טוב מאוד בתפקיד גופר.
ליאת גורן נפלאה כביג-מאמא נפלאה ומשחקה מרגש, משובח, כליל השלמות. גורן כבר שיחקה בעבר באותו מחזה, בהבימה, בתפקיד מיי.
אבי אוריה מגלם באורח מושלם את ביג-דאדי. משחקו מרגש ומעולה, במיוחד בקטע הטעון שבו הוא משוחח עם בריק.
לצוות השחקנים מצטרפים שני קאסטים של ארבעה ילדים.
שלמה מושקוביץ אחראי לנוסח העברי החדש, אחרי תרגומי העבר של תרצה אתר ואהוד מנור. השפה קולחת, עכשווית וטעונה במיטב הביטויים העסיסיים.
ערן עצמון עיצב את התפאורה, שהיא חלק מעניין בהפקה, בנויה מקירות שקופים המתיימרים להיות בעצם אטומים, והצופים רואים את המתרחש מכל צד.
אולה שבצוב אחראית לתלבושות היפות והמוצלחות וקרן גרנק עיצבה תאורה ראויה. אמיר לקנר אחראי למוזיקה הנעימה.
אין ספק שהחתולה על גג הפח, היא לוהטת ביותר, מרגשת ומגישה חוויה תיאטרלית מוצלחת.