רגיעה, פיוס ורוך
פבר 09
(עיצוב: דניאל ויינברג)
גיא טנא על "שלוש" של קרולינה: באלבום החדש ניתן לזהות נטייה עגולה, בוגרת ואימהית יותר, שמתאימה לפרסונה האמנותית של היוצרת המיוחדת הזו. עוד נדבך בקריירה שלה.
אלבום שלישי לקרולינה, מי שביססה לאחר שני אלבומיה הקודמים, "מה אעשה עכשיו" (2009) ו"זוהר" (2012), מעמד בכיר ומיוחד במוזיקה הישראלית.
קרולינה מגיעה לאלבומה החדש מעמדה אמנותית המושפעת מאד ממצבה המשפחתי החדש, כבת זוג ואם. בראיון עמה בגל"צ אמרה קרולינה שהאג'נדה שלה באלבום זה היא בכיוון של רגיעה, פיוס ורוך. אמנם קשה לטעון שאלבומיה הקודמים היו זועמים או ביקורתיים אך בהחלט ניתן לזהות ב"שלוש" נטייה עגולה, בוגרת ואימהית יותר, נטייה שנדמה שמתאימה לפרסונה האמנותית של הווקאליסטית והיוצרת המיוחדת הזו.
אמנם "ענן" (מילים ולחן: קרולינה), יצא כסינגל ומתאים לחשיפה הראשונה של האלבום, אך אני התרשמתי במיוחד משירים אחרים באלבום, מהם מצוינים ומהם "רק" טובים ומיוחדים, במידה זו אחרת, ביניהם "עולמו הפנימי של החלל החיצון" ו"אור".
יש תכונה לקרולינה שמחברת אותה לכיוונים והשפעות שונות בטבעיות מעוררת התפעלות. ב"טסת לחלל" (מילים: קרולינה, יואב ליפקין ומאיר גולדברג, לחן: קרולינה) ,למשל, בו היא מארחת את חברותיה להרכב "הבנות נחמה", מנוחתו עדן, יעל דקלבאום ודנה עדיני, נשמע השפעות שאנסוניות לצד בוסה אוורירית ופנדר רודס של עמרי בר. שירי האהבה של קרולינה אומנם נעים להם בחלל לא מעט, באלבום הזה, אך הקשר הזוגי תמיד מוכוון בית וההפקה המוזיקלית של סאבו יודעת לנווט את שלל הנגנים והמשתתפים להשרות אווירה מתאימה.
גם הפופיות מוצאת מקומה באלבום ובולטת לטובה במיוחד ב "מה השתנה" (מילים ולחן: אלרן דקל), אחד מהלהיטים בפוטנציה מתוכו. סאבו בסינטים מוסיף ארומה מיוחדת, כזו שדורשת מספר השמעות על מנת ליישב אותה אך לבסוף נטמעת בשיר כחלק שאי אפשר בלעדיו.
כאם (שירי ערש בפי קרולינה, נשמע לי רעיון נפלא לאלבום), מביאה קרולינה את "מלאך" שהזכיר לי את ההרכב ואיה קון דיוס הזכור לטוב . המילים (והלחן) של קרולינה נעות בין שפה מדוברת לשפה פיוטית, ובין "אבקת מלאכים" ל"שרשרת דובדבן" מתקבל כאן שיר ילדים לאמהות, או שיר אמהות לילדים, לשנים רבות. למרות עיבוד מעט משונה בעיני וחרף חוסר חיבתי לכל מה שקשור לטנגו, "היהלום שבלב" (מילים: קרולינה ויואב ליפקין, לחן: קרולינה, רונן סאבו, אופיר קותיאל), מצליח איכשהו לשלב פזמון פופי מתוק להפליא שנכתב לילד של קרולינה, עם אותו טנגו.
לב האלבום מכיל בעיניי את שיריו היפים ביותר. זה מתחיל עם "תן לי רגע" (מילים:קרולינה, לחן:קרולינה, רונן סאבו ואור גרפינקל), הFאנקי, שגם בו מתארחות דקלבאום ועדינית. אין כאן טקסט יוצא דופן אבל הפשטות שבו, עם הקסם שבמנגינה ובעיבוד, כולל קטע שירה אקוסטי למחצה באמצע השיר, עושים את שלהם כדי ש"המנועים ישקיטו ושהגוף יפסיק לחשוש".
המשך העונג מגיע ב"תאהב אותי" (מילים:אלרן דקל וקרולינה, לחן:אלרן דקל, קרולינה ורונן סאבו), אחת הבלדות היפות ששמעתי בשנים האחרונות. הכינורות והויולה של אבנר קלמר, הסינטים והקלידים של סאבו והבס של שחם אוחנה , עושים את שיר האהבה הזה ("תאהב אותי לפני שמשתגעת, לפני שאתפורר"), לאחת הפסגות באלבום, בלי בולשיט.
חוליה מיוחדת ושונה בשרשרת השירים נמצא ב"זוהר הקטבים" (מילים: קרולינה ורונן סאבו, לחן: קרולינה), בלדה אחרת, סוריאליסטית כמעט, עם הקסילופון, כן הקסילופון של אור גרפינקל, מנצנץ לו בעדנה מול קולות נמוכים וכבדי מבע. סופר מעניין.
(כמעט) סיום מרשים לאלבום נשמע ב"היכנע" (מילים: דרור קרן, לחן: אלרן דקל). "היכנע באהבה/ לפני כניעתך הסופית, הגדולה היכנע/ כמי שחי עכשיו ורואה את כל חייו/ מהסוף להתחלה", שרה קרולינה ואני מצטמרר. ממש. יחד עם אלרן דקל בקולות, מצטברת עוד עוצמה, נוסף עוד איזון, מימד גברי ווקאלי שמסייע להפוך את השיר לפינאלה מרשימה, כאמור, וראויה לסיים אלבום משובח.
קרולינה כבר לא חייבת להוכיח דבר. כבר זמן רב היא ניצבת בין היוצרות הבכירות והווקאליסטיות המוכשרות ביותר, ו"שלוש" מוסיף עוד נדבך בקריירה שלה. וכעת…מחכים להברקה הבאה.