הזוג המוזר

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על "מר גרין" בתיאטרון בית ליסין: מחזה מבריק ומרגש הנשען על דו קרב של דיאלוגים שנונים בין גדי יגיל ועידו רוזנברג המשובחים.

"מר גרין" בתיאטרון בית ליסין הוא מחזה מבריק ומרגש, מצחיק וקולח בביצוע שני שחקנים משובחים: גדי יגיל ועידו רוזנברג.

המחזאי האמריקני ג'ף בארון כתב את המחזה שהוצג בהצלחה בניו יורק וברחבי העולם, על ישיש יהודי נרגן ובעל דעות קדומות הנאלץ לארח בדירתו צעיר שנידון לעבודות שרות. הצעיר, רוס גארדינר, עובד בחברת אשראי, נסע במהירות מופרזת וכמעט דרס את מר גרין שזינק לכביש. השופט גזר עליו להתייצב אחת לשבוע למשך חצי שנה בביתו של גרין האלמן, ולסייע לו במטלות הבית. גרין מסרב לקלוט את רוס בדירתו המבולגנת, אך לאט לאט נשבר הקרח והשניים לומדים להכיר ולהוקיר זה את זה. אבל כאשר מתברר לגרין כי הצעיר הוא הומוסקסואל, הוא מפגין כלפיו ניכור ובוז, עד לסיום המרגש.

המחזה נשען על דו קרב של מילים ודיאלוגים שנונים בין הצעיר לבין הדייר הזקן, הנראה כנבער מדעת וולגרי וגזען. אולם, כאשר המסכות מוסרות האמת והתבונה מגיחות ומאירות את השמים הקודרים.

גדי יגיל מגלם להפליא את דמותו של מר גרין, זקן עקשן, המדשדש בנעלי הבית שלו ומסרב להשכין סדר בחפציו המבולגנים. יגיל נוסך במשחקו עצב ותוגה, צחוק ודמע, והתוצאה מענגת מאוד.

עידו רוזנברג המעולה מגיש משחק משובח ומותיר רושם עז כצעיר הנאלץ לחיות עם דעות קדומות, אפילו בקרב בני משפחתו וגם אצל מארחו, שנכפה עליו.

המחזה מתובל באמרות שפר ביידישקייט מפיו של יגיל. הוא מתענג על המרקים שמביא לו עידו וגם רווה נחת ממנות חמין וצימעס. הדעות הקדומות שלו כלפי אנשים השונים ממנו מתנדפות בהמשך העלילה הקולחת, ואפיזודה מפתיעה מובילה לסיום מרגש שבו כמובן נפתרות כל צרותיו ומצוקותיו של הזקן הנרגן.

נתן דטנר ביים את ההצגה במקצועיות ובכישרון והיטיב לנווט את צמד המקצוענים במסלול המוביל לחוויה תיאטרלית שמעלה לחלוחית של עצב וצחוק במקביל.

התרגום של עידו ריקלין הוא קולח ועכשווי. התפאורה של אלכסנדרה נרדי מוצלחת מאוד. אורן דר עיצב את התלבושות הראויות ועדי שימרוני את התאורה. ליאור רונן אחראי למוזיקה המקסימה.