כותרות האתמול: 6 ביולי, 1978

פול סיימון הגיע לישראל, לראשונה, השבוע לפני 40 שנה.

"איש קטן-גדול", נכתב עליו בלהיטון, "אלמלא ציפו לו בנמל התעופה בן גוריון, לא היה איש מבחין בו. קטן קומה, רזה, ג'ינס כחול וחולצת משבצות, חובש כובע דמוי טמבל. אולם למחרת בערב הוא התגלה במלוא גודלו על במת אמפיתיאטרון קיסריה, שם ריתק אלפי צופים שמילאו את המושבים עד האחרון שבהם".

זו הייתה למעשה ההופעה הראשונה של סיימון זה שלוש שנים. "סתם לא בא לי להופיע", הסביר. "במקום זאת ישבתי וכתבתי שירים והקלטתי אותם".

אפשר לומר שההחלטה להופיע בישראל הייתה די ספונטנית. "כשהציעו לי לבוא לישראל, רציתי תחילה לבוא סתם כך, כתייר. אבל אחר כך חשבתי שיהיה זה רעיון טוב גם להופיע, לכבוד יום העצמאות ה-30 של מדינת ישראל".

יחד עם זאת, הוסיף, במסיבת העיתונאים שהתקיימה במלון הילטון בתל אביב, "אני מתרגש מהביקור בארץ, יותר כיהודי מאשר כאמן".

אגב, בשנות ה-70, סיימון היה ציוני נלהב ותומך בלתי מסויג בישראל. אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא כתב והקליט שיר, silent eyes , על ירושלים. "הייתה לי תחושה שהעולם מוצא שוב סיבה להרוג את היהודים והרגשתי צורך לכתוב על כך", סיפר במסיבת העיתונאים, אירוע שניכר עליו כי ממש לא מתחשק לו להיות שם. "אין לי עניין שיכתבו עליי. אינני רוצה להיות מפורסם מכפי שאני כיום", אמר סיימון.

רוצה, לא רוצה, סיימון הוזמן, כאורח כבוד, להצטרף לנשיא המדינה, יצחק נבון, וראש העיר ירושלים, טדי קולק, לחנוכת גן הפעמון בעיר.

סיימון חזר לישראל, שוב, ב-2011 והופיע באיצטדיון רמת גן, המקום שבו הופיע , ב-1983 , עם ארט גרפונקל. במסיבת העיתונאים, חמש שנים קודם, כשנשאל האם הוא מתגעגע לשותפו הוותיק, אמר, "אני רואה אותו לפעמים. אנחנו ידידים טובים. אבל הקול שלו לא חסר לי. כיום, כשאני שר, אינני שומע את קולו, כפי שהיה בעבר. אבל נעים לשיר עם ארט מדי פעם".

האם זה יקרה שוב? קשה להאמין, בגלל הדברים שאמרו זה על זה, בשנים האחרונות. גרפונקל כינה את סיימון "אידיוט עם תסביך נפוליון", וסיימון אמר עליו, "יצרתי מפלצת". אבל, מי יודע, אולי בכל זאת יתפייסו. בכל אופן, סיימון הודיע השנה שייצא לסיבוב הופעות אחרון, ולא יופיע עוד. אבל, בחיים הכל אפשרי, גם הופעה אחת אחרונה של סיימון וגרפונקל.