כותרות האתמול: 10 באוגוסט, 1978

זו לא הייתה הכתבה הראשונה בלהיטון על עפרה חזה ז"ל. להיטון ליווה אותה מאז הייתה נערה צעירה, בסדנת תיאטרון שכונת התקווה. אבל עכשיו, כלומר לפני 40 שנה, חזה על סף התחלה חדשה, לבדה, כסולנית. לבד, אבל כבר אז, עם בצלאל אלוני. הציטוטים שהביא יעקב בר-און הבהירו עד כמה שהקשר ביניהם חזק, הדוק, בלתי ניתן לערעור.

"הרי זה ברור שבלעדיי היא לא תצא לשטח. אני כבר מכיר אותה. הרגשתי שהגיע הזמן שתופיע בהתאם לכישוריה, בעוד שהסדנה נבנתה יותר מדי עליה", אמר אלוני, והוסיף, "כל הישג שלה אני רואה כהישג אישי שלי. לעפרה אין לאן לברוח ממני".

חזה: "בצלאל גילה אותי בסדנה. הוא המנהל האישי ודואג לכל האינטרסים. אתו קל לי יותר להחליט על דברים. לצדו יש לי יותר בטחון".

אז חזה ואלוני בדרך חדשה, ולהיטון סיפר ש"בימים אלה היא הוחתמה על חוזה מחמיא בחברת התקליטים ישראדיסק. מנהל החברה משוכנע שעפרה עשויה מהחומר שממנו קורצו כוכבים. בקרוב יופיע תקליטה העצמאי הראשון ובו חריגה בולטת מהקו שאפיין אותה עד היום". חזה הוסיפה, עם הרבה בטחון עצמי, "יש לי הרבה תקוות והרבה ציפיות. הכל ירוץ אם אם ייתנו לי חומר טוב ויידעו לקדם אותי נכון, כי זמרת בשלה עם הרבה ניסיון כבר יש להם (לחברת התקליטים). אף אחד לא אומר שאני צריכה לשיר רק חומר מזרחי".

בדיעבד, משהו כאן לא מסתדר: "בימים אלה הוחתמה על חוזה"?! התקליט הראשון של חזה בישראדיסק, "שיר השירים בשעשועים", יצא שנה קודם, ב-1977 . ב-1979 יצא בחברה תקליט שדרים עם חמישה שירים מתוך הסרט "נערת הפרברים", בכיכובה. אבל ב-1980 היא כבר הייתה חתומה בחברה אחרת, ליטראטון (כיום פונוקול), והתקליט הראשון שלה שם, "על אהבות שלנו" יצא תחת לייבל (rec-o-hit ), שהשתמשו בו בעיקר לאוספים לועזיים. למרות ההצלחה המסחרית, ב-1982 היא עברה ל"הד ארצי", החברה שתהיה ביתה במשך כל הקריירה המפוארת שלה.