מיהו נורמלי

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "קן הקוקייה" בתיאטרון הקאמרי: עמרי ניצן ביים חוויה תיאטרלית עוצמתית ע"פ הספר והסרט הידועים, בכיכובם של עוז זהבי ואולה שור סלקטר, לצד שחקנים ותיקים כעזרא דגן ואוהד שחר שמוכיחים, שוב, כי אין תפקידים קטנים.

"קן הקוקייה", בתיאטרון הקאמרי, שוב מעלה בפנינו את הסוגיה מיהו משוגע? מיהו החריג? המאושפז בבית החולים או שמא האנשים בחוץ. המחזה מהווה חוויה תיאטרלית עוצמתית, הפולשת אל החדרים האחוריים של בית חולים לחולי נפש בשנים עברו, ופותחת צוהר לעולמם של החולים, או שמא הם אלה האנשים השפויים המתבוננים בבעתה בעולם שממול.

העלילה עוסקת במחלקה במוסד לחולי נפש שלמעשה מנוהל ע"י האחות הראשית ראטצ'ד, המשליטה את החוקים במקום ולמעשה מכופפת את הרופא. אל המחלקה מגיע חולה חדש, רנדל מק'מרפי, עבריין קטן, שנשלח על ידי שלטונות הכלא לברור מצבו הנפשי.

 מאבק בלתי צפוי מתפתח בין האחות לבין המאושפז החדש והמרדני, הסוחף אחריו את יתר החולים במקום. בדיעבד, מתברר שחלק מהם שוהה שם, לטענתם, מרצונם ואין הם מסוגלים כלל להעלות על הדעת לצאת מהעולם הסוגר עליהם.
תוך כדי המאבק חושף מק'מרפי את שיטות הפעולה האכזריות של צוות המטפלים ומגלה על בשרו כי שפיותו של אדם וההגדרה שלו כ"נורמאלי", היא זמנית ויחסית.

המחזה הוא עיבוד לספר פורץ הדרך "קן הקוקייה" (1962), מאת קן קיזי, שנחשב לאחד מסמלי הפולחן של שנות ה-60 . עם פרסומו, הספר הביא לבדיקה מחדש של שיטות הטיפול שהיו נהוגות עד אז בבתי החולים הפסיכיאטרים בארה"ב, בין היתר נזעי חשמל (שוקים חשמליים), ואפילו כריתת אונה קדמית במוח, לחולים תוקפניים.

קיזי קיבל השראה לספרו לאחר שהתנדב לקבל טיפולים בסמים פסיכיאטרים ופסיכדליים ואחר כך גם עבד כסניטר בבית חולים. המחזאי דייל וסרמן כתב את ההצגה על סמך הרומן של קיזי והמחזה הוצג שש שנים רצופות בארה"ב וברחבי העולם. ב-1975 הספר זכה לעיבוד קולנועי עטור פרסי אוסקר בבימוי מילוש פורמן, ובכיכובו של ג'ק ניקולסון.

למרות העיסוק בסוגיות קשות, המחזה גדוש בהומור ויש בו לא מעט רגעים מצחיקים ונוגעים ללב השזורים בסיפור הדרמטי, בזכות הבימוי של עמרי ניצן והלהקה המצוינת שעמדה לרשתו, בתוכה ותיקי ובכירי השחקנים בארץ.

השחקנים מרשימים ביכולתם לשרטט את דיוקנם של החולים בצורה מדויקת, קודרת ודי מבעיתה. חולי הנפש הללו הם בעצם אנשים ככל האדם, עם פחדים אך עם רצונות ורגשות והם מקבלים בהכנעה את הכפייה הדורסנית השלטת בבית החולים.

באחד הרגעים מקשה רנדל כלפי החולים מדוע אינם מרימים ראש נגד התקנות המקפחות את זכויותיהם ונענה כי העולם שייך לחזקים, דהיינו לצוות הרפואי.

אחת התמונות המרגשות במחזה הוא משחק הכדורסל הדמיוני שבו הם משחקים, לאחר שנשללה מהם הזכות לצפות בטלוויזיה במשחקי הגביע.

עוז זהבי מגלם את ראנדל מקמרפי, החולה שמעז להתנגד לשלטון הבלתי מעורער של הצוות הרפואי ובראשו האחות ראטצ'ד. זהבי הוא שחקן מעולה, היודע לעצב את דמותו של העבריין החלקלק והחמקמק, שאינו בוחל להרוויח כמה דולרים מהימורים עם החולים, אבל בעצם הוא איש רודף צדק ששואף להשליך אותו גם על המאושפזים במקום. עוז זהבי מציג משחק קולח ורב רושם, ומעצב בצורה נפלאה את הדמות הדומיננטית שמפציעה בתחילת המחזה, עד לסיום הבלתי נמנע.

אולה שור סלקטר היא האחות הראשית ראטצ'ד, המנהלת ביד רמה וקשוחה את המחלקה. על פיה יישק כל דבר והיא דורסת כל טיפה קטנה של מרי ומרירות בסחטנות רגשית או במסווה של טובת החולים. שור סלקטר מגישה משחק מעולה, לעיתים נעים מדי ולא מייצג את הדמות המפחידה שאותו היא מגלמת. עם זאת, התנהלותה על הבמה היא מקצועית ומלאת כשרון, יש לה מימיקה מצוינת ושטף דיבור ומשחק קולח וענייני, מרשים ומשובח.

אומרים שאין תפקידים קטנים בתיאטרון, אולי רק שחקנים קטנים. צוות השחקנים המגלם את החולים מגיש משחק מעולה ומיוחד במינו, חלק מהם כמעט ללא מילים או במימיקה.

אוהד שחר נפלא כהרדינג, החולה האינטליגנטי ויו"ר קבוצת החולים, מגיש משחק משובח ומעולה. מוטי כץ מצוין כצ'זוויק, החולה הדעתן, במיוחד בקטע בו הוא מתמרד ודורש את הסיגריות שלו.

עזרא דגן, שחקן רב זכויות, גדוש בהבעות פנים, מגלם בצורה נהדרת את מרטיני. שלומי אברהם, בתפקיד בילי, מציג היטב דמות ילדותית החוסה בצל אימו. מרגשת במיוחד הסצנה שבה הוא מסכים להיגאל מבתוליו, וסופה הוא טראגי. יצחק חזקיה, מגדולי הבמה, מרשים ואמין בדמותו האימתנית, כסקאלון.

ערן שראל כ"צ'יף" מגיש משחק מצוין ומיוחד במינו. לכאורה הוא חירש-אילם וכל התנהלותו תואמת להפליא את הדמות שהוא מציג. בהמשך מתברר שבעצם הוא שומע ומדבר אבל העדיף להסתיר זאת כדי להבטיח את שלומו, במחלקה.  סצנת הסיום שלו מרגשת ומוצלחת מאוד.

אבישי מרדור מגלם יפה מאוד את ד"ר ספיבי, רופא המחלקה הרכרוכי והחנוני, אם כי הוא מנסה לשים גבולות לאחות הנקמנית. נעמה שטרית מגלמת את האחות פלין במשחק טוב וראוי. איציק אבל הוותיק מרשים בתפקיד הגנרל שנע משך כל ההצגה בתנועות ריקוד, כאילו כל האשפוז הוא ריקוד אחד ארוך. רות אסרסאי מגלמת מצוין את חברתו של רנדל .

מי שמצליחה לגנוב קצת את ההצגה היא מיה לנדסמן, כסנדרה. סצנות המסיבה בהשתתפותה הן משובחות ותוססות והקהל גומל לה במחיאות כפיים.

יש לציין גם את זיו קלייר, אסף סולומון, אורי רביץ, שלום כורם. רביב מדר, יואב לוי. כולם הציגו משחק ראוי ומוצלח.

אילן רונן תרגם את המחזה לשפה קולחת ועכשווית, רוויה לעתים בפניני לשון. התפאורה והתלבושות של אדם קלר יפות ומוצלחות. כל ההצגה מתרחשת בחדר המגורים הגדול של החולים כשמאחוריו ממוקמת תחנת האחיות ובצדדים נפתחים דלתות לחדרי הלינה, לשירותים ואל מחוץ למחלקה.

נדב ברנע עיצב תאורה נאותה ועוצמתית, כאשר היא בוזקת אורות פסיכדליים או ריצודי אור בתמונות השונות של המחזה. התוצאה היא מרהיבה וחווייתית. רותם כרמלי, עוזרת במאי אחראית גם לעריכה המוזיקלית המלווה שבהחלט מתאימה לאווירה, קודרת אך גם תוססת במקומות הראויים.