צילום מאתמול: 26 בנובמבר, 1971

השבוע לפני 50 שנה הגיעה לשיאה החשיפה, והפרגון, שלהיטון העניק ליוצר והזמר החדש, שלמה גרוניך: צילום השער. אבל, באותו גיליון, הופיע גם העדכון הזה: "את שלמה גרוניך קשה לזהות השבוע ומי שיסתמך על תמונת השער שלנו, לא יכיר אותו. מאחר והוא משרת עדיין כחייל חובה בצה"ל, נאלץ שלמה להיכנע לדרישות מפקדיו, והסתפר".

גרוניך בן ה-22 היה אז מוזיקאי צעיר בשירות חובה (לאחר שסיים את לימודיו במדרשה למוזיקה במסגרת העתודה האקדמאית), נגן אורגן והעוזר של יוסי מר חיים, המדריך המוזיקלי של להקת גייסות השיריון (גרוניך גם כתב כמה שירים לתוכניתה "דיסקוטנק"). אבל גרוניך (שתפקידו הראשון בצבא היה טבח), לא ממש שם על משמעת צבאית והשיער בהתאם. "אין לי בינתיים אחראי בצבא", אמר בחיוך ללהיטון. "התפקיד שלי כמדריך מוזיקלי, אחראי מספיק". בכל אופן, עד שמישהו במפקדת חיל השיריון קרא את הראיון איתו, והחליט לקרוא אותו לסדר, ולספר הצבאי.

בין החזרות עם הלהקה הצבאית הוא מצא זמן להקליט את תקליטו הראשון, "למה לא סיפרת לי". השבוע לפני 50 שנה די מפתיע למצוא אותו במצעדי הפזמונים. במצעד העברי בגלי צה"ל הוא במקום העשירי עם "אל נא תלך" (השיר השני שלו במצעד אחרי "רוזה מרציפן"), תרגום שלו לשיר של המשורר ההודי טאגור ומוזיקה של באך. במצעד הלועזי בגלי צה"ל, בתחתית הדירוג, הוא שר "יושב לבדי" (לאחר ששיר קודם שלו "היא הלכה" הספיק לצאת מהמצעד). מפתיע, משום שגרוניך לא הסתיר את דעתו על המצעד.

"זה רק אחד הכללים במשחק ואי אפשר לדלג עליו. אבל אינני רוצה להתאכזב ולכן אינני תולה תקוות מרובות גם במצעד הפזמונים, שעם טעם המשתתפים בהכנתו לא הגעתי עדיין לפשרה", אמר ללהיטון.

לדבריו, הוא אינו רואה עצמו כזמר. "אני לא זמר, אני מוזיקאי. ובכל זאת אני מעדיף לשיר את המוזיקה שלי מפני שרק אני יכול לתת לה את הצורה האמיתית, הכנה והמהימנה ביותר", הדגיש גרוניך. "אני לא מתיימר להיות זמר, אבל מאמין שלשירים כמו 'רוזה מרציפן', הקול הבלתי מהוקצע שיש לי, הוא ההולם ביותר. בכלל, עברו הימים בהם נקרא זמר מי שהיה לו קול יפה. עתה הגיע תורם של אלה היודעים להגיש שיר בצורה מושלמת, להעביר למאזינים את מה שהם מרגישים ולדבר אל הקהל. איך אני מגדיר את המוזיקה שלי? באמת שאינני יודע. אולי מוזיקה מתקדמת. אני כותב מה שבא לי ומה שאני מרגיש ורוצה להביע".