הסיפור העצוב של קטיה וז'וסטין

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על "סיפור אהבה" בבית ליסין: חוויה תיאטרלית, מהולה בצחוק ודמע, על אהבה, אימהות ואובדן.

"סיפור אהבה" בתיאטרון בית ליסין היא הצגה מרגשת ונוקבת, מהולה באירוניה, ובעיקר מצטיינת בבימוי מעולה של עידו רוזנברג, משחק משובח, תנועה מרהיבה על הבמה ומעברים בין התמונות שהם מחול אחד ארוך, קסום וענוג. התוצאה היא חוויה תיאטרלית שמציעה לצופים צחוק ודמעה ולא מותירה עין יבשה בקהל.

המחזאי והשחקן אלכסי מישליק כתב את המחזה לפני כשנתיים ויש בו השראה מהסרט הנודע באותו השם, אך בכך תם הדימיון. העלילה עוסקת בז'וסטין, בחורה סטרייטית גמורה המתאהבת, כמו באגדות, בקטיה הלסבית. קטיה נכנסת להריון מתרומת זרע אולם יממה לפני הלידה, ז'וסטין נעלמת מחייה. קטיה מגדלת את הילדה אך כעבור 12 שנים חרב עליה עולמה, כשהיא מגלה שחלתה במחלה ממארת וימיה ספורים. עליה למצוא בית חם לילדה והיא מנסה לגייס לעזרתה את אחיה שחווה אף הוא אסון כבד, כאשר אשתו ההרה נהרגה בתאונת דרכים כשהוא היה ליד ההגה. בעקבות האסון הוא התדרדר, איבד את פרנסתו והפך אלכוהוליסט, ובגלל קריש דם בראשו הוא הוזה את אשתו המנוחה לצידו, כל העת. העלילה מסתבכת והולכת עד לסיום סיפור האהבה הטרגי הזה.

אגם רודברג נפלאה בתפקיד ז'וסטין, מזדהה עם הדמות ומגישה משחק מוצלח ואיכותי, אמין ומרגש. יעל וקשטיין משובחת בתפקיד קטיה והדמות האומללה שהיא מגלמת אמינה ומרגשת מאוד.

שלומי טפיארו מגלם את ויליאם, אחיה של קטיה, ומשחקו פשוט מופלא. הטקסט השנון והמוצלח שבפיו הוא נופת צופים והדמות שהוא מעצב נהדרת ומענגת לצפייה. דניאל חבקוק מוצלחת מאוד כקלייר, אשתו המתה של ויליאם, ומשחקה אמין ומהווה משב רוח רעננה בתפקיד של דמות דמיונית.

נעה רביקוביץ' המצוינת, בוגרת תלמה ילין ותיאטרון צה"ל, גונבת את ההצגה עם טקסט שנון ומשחק מוצלח מאוד, בתפקיד ילדתה של קטיה, הקרועה בין הטרגדיה של אימא לבין חוסר הודאות בחייה. טליה לין רון מגלמת נהדר ובמשחק אמין ונעים, רופאה, מלצרית ועובדת סוציאלית. גיל זגורי מעולה במספר תפקידים ובדמות הרופא שנאלץ לבשר בשורת איוב.

התרגום של אלי ביזאווי קולח ומוצלח. שני טור עיצבה תפאורה פרקטית ומצומצמת אך נפלאה. אורנה סמורגונסקי עיצבה תלבושות יפות. ניר שלו לוגסי אחראי לעיצוב המוזיקה הנהדרת. קרן גרנק עיצבה תאורה ראויה, ותומר יפרח את התנועה המקסימה שהיא חויה בפני עצמה.

המיוחד בהצגה הם המעברים בין הסצנות. במקצב קולח, במעין ריקוד שזור בתנועה נפלאה של כל המשתתפים, בשלל דמויות והסטת אביזרים, משתלבים התמונות בין קטע לקטע. חוויה לעיניים. אין ספק כי מדובר בהצגה שתהיה להיט, במיוחד בזכות המשחק המעולה והעיצוב התיאטרלי של המשחק והתנועה.