כותרות האתמול: 7 בדצמבר, 1973

מדוע שינה עוזי חיטמן את הטקסט ל"מי ידע שכך יהיה", אחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת יום הכיפורים?

השבוע לפני 50 שנה פורסם בלהיטון החלק השלישי והאחרון בכתבה על השירים שנכתבו והוקלטו מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, והכתבה התמקדה בעיקר בשיר שכתב והלחין עוזי חיטמן ושר בעז שרעבי, "מי ידע שכך יהיה".

השיר הוקלט פעמיים. בפעם הראשונה, עם הטקסט המקורי שחיטמן כתב חודשים אחדים קודם לכן, עת השתחרר מלהקת פיקוד המרכז. בטקסט המקורי כתב חיטמן בין היתר: "מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא, תחזור לאותם ימים ותראה שדבר לא זז קדימה".

כאמור הקליט בעז שרעבי את השיר ואפילו נכנס למצעד העברי בגלי צה"ל. אבל כשקול ישראל חזר למתכונת שידורים רגילה לאחר המלחמה והחזיר את המצעד העברי, השיר נעדר מהפינה לשיפוטכם. בלהיטון נכתב שהייתה זו החלטה של שלמה צח, אמרגנו של בעז, שהחליט "להקפיא את השמעת הפזמון כיוון שלא היה שלם עם מילותיו". לדברי צח: "כשנכתב השיר בידי עוזי חיטמן חשבנו שהעסק גמור ואז התאימו מילות השיר להלך רוחות של 'אחרי המלחמה'. אבל השלום עדיין רחוק ולכן שינינו את השיר".

מדבריו של צח ניתן להבין שהשיר נכתב בתקופת המלחמה ובהשראתה, אבל כאמור חיטמן כתב אותו עוד לפניה, כמבט לאחור על שירותו הצבאי שבחלקו היה ביחידה קרבית. כעבור שנים רבות סיפר חיטמן בראיון שהרדיו לא היה מוכן לשדר את השיר בטענה שהוא גורם לדמורליזציה בקרב החיילים. בעיצומה של המלחמה הצליח צח להתקשר טלפונית אליו וביקש שישנה את המילים למשהו יותר אופטימי.

חיטמן נענה, ערך ושיפץ ושינה את השיר, ובעז הקליט מחדש את הטקסט המעודכן כולל הבית הבעייתי, וכך הוא מוכר לנו מאז ועד עולם: "מי ייתן וכך יהיה שבכמה לילות ללא בית, נלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית". ואם זה לא מספיק ברור, אז אין אופטימי יותר מ"זה לא חלום, עוד יבוא היום, יום לו חיכינו אלפיים שנה. המלחמה האחרונה".

אבל למרות האופטימיות, חיטמן עצמו, באותו ראיון (לד"ר איתי פלאות), אמר שהוא כועס על אלה שכותבים "הבטחתם יונה עם עלה של זית" ו"אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה (שזו תהיה המלחמה האחרונה)". לדבריו, "אני לעולם לא אעז להבטיח. אני יכול לקוות".

נקווה. נקווה שעוד יבואו ימים טובים יותר.