כותרות האתמול: 2 במרץ, 1973

צוות הווי בזוקי, מכירים? השבוע לפני 51 שנה זו הייתה השאלה שפתחה כתבה קצרה על להקה צבאית חדשה שלמעשה אין לה שם רשמי, אבל חבריה והחיילים שבפניהם הופיעו קוראים לה "צוות הווי בזוקי" (הטעות במקור, בזוקי במקום בוזוקי, וכך זה נמשך לאורך הכתבה). טעות נוספת היא בשמו של אחד מארבעת חברי הצוות: דינזה מוטי. מדובר כמובן במוטי דיכנה.

(מוטי דיכנה שני מימין)

דיכנה הוא למעשה היזם של צוות הווי סדנה גייסית, שצוות הבוזוקי פעל במסגרתו. דיכנה הגיע לבחינות ללהקת גייסות השיריון כשמאחוריו ניסיון של הופעות בדיסקוטקים עם להקתו, אך נפסל בו במקום בטענה שלא מחפשים זמרי דיסקוטקים. דיכנה הנמרץ לא התייאש והציע להקים צוות הווי חדש של גייסות השיריון וכך היה. תחת "צוות הווי סדנה גייסית" פעלו שני צוותי-משנה, אחד של סטיל-דראם (כלי נגינה קאריבי עשוי פחי דלק שנחתכו לחצאים), השני, כאמור, של הבוזוקי. כולם פעלו זמן קצר בלבד, אך הספיקו להקליט כמה שירים, ביניהם גרסה עברית-יפנית ל"סוקיאקי" (דיכנה, כידוע, חי ביפן בילדותו ושולט בשפה), וגם לאימג'ן של ג'ון לנון (תאר לעצמך, "דמיין" בגרסה בעברית).

לפי להיטון, היוזם של צוות ההווי ה"יווני" הוא חבר ההרכב, ישראל יעקבי (החברים האחרים הם נסים ברוך ובנימין רוני). לדברי יעקבי, שהגיע לצוות ההווי מלהקת גייסות השיריון, "בסוף כל הופעה של הלהקה החיילים חיכו לשמוע מפי שירים ביוונית". בענף הווי ובידור בצה"ל אהבו את הרעיון להקים הרכב שיתמחה בז'אנר, וגם החיילים אהבו. מאוד. "בהופעות שלנו אין דבר כזה לשבת על המקום ולהאזין", אמר רוני. "כל הופעה הופכת לחגיגה ממש. כשחיילים באים להופעות (של להקות צבאיות) הם לרוב עייפים. אצלנו הם מתעוררים. יעקבי לא נותן להם רגע מנוחה".

לדברי דיכנה, "כתבנו מספר שירים בסגנון ים תיכוני ואנו מקווים שבקרוב נוכל להשמיע את קולנו גם מעל גלי האתר".

זה לקח זמן. רק ב-1976 יצאו בתקליט שירים של צוותי ההווי (למיניהם) של הסדנה הגייסית, בהם שניים של הבוזוקאים שתלמה אליגון-רוז כתבה להם גרסה עברית. הידוע מבין השניים הוא "לא ביקשתי לי דבר ממנה", במקור – מיליסמו, המוכר והאהוב.

להאזנה בספוטיפיי

https://open.spotify.com/artist/7Hy3G2YCvzP55FCkKNeDrZ