כותרות האתמול: 26 בספטמבר, 1969
ספט 26
היום לפני 55 שנה יצא גיליון הבכורה של להיטון, אז דו-שבועון (כעבור שנה החל להתפרסם מדי שבוע). בין הראיונות והכתבות בגיליון הראשון: אריק איינשטיין, יגאל בשן, להקת השווים, ג'יין בירקין ועוד. כבר בגיליון הראשון החלה מסורת הפוסטרים של להיטון, וביניהם היו רבקה זוהר, זמרת השנה תשכ"ט, ולהקת דם יזע ודמעות.
סטן סולומון מלהקת הצ'רצ'ילים הוא "הצ'רצ'יל בתחתונים" בשער להיטון. למה תחתונים? סולומון סיפר: "נולדתי למשפחה עשירה במונטריאול, קנדה, אבל תמיד ידעתי שלעולם לא אבקש כסף מאבי, אפילו אם אשאר בתחתונים!". אגב, כעבור חודשיים בדיוק הוא נענה להפצרת אביו ועזב את הארץ כדי לנהל מפעל בגדים של המשפחה, במיאמי ביץ'.
אמנם סטן סולומון היה הזמר (וגם כותב השירים) של הצ'רצ'ילים אבל הקול הגבוה ב"קוראל לאוהבים צעירים" שייך לזמר אחר, מלהקה אחרת: חיימון אלגרנטי מהאריות שבמקרה היה באולפן, במקרה הזמרת שהוזמנה לשיר לא הגיעה, והוא שר במקומה, בפאלסטו המוכר שלו. גם האריות ניסו להצליח בחו"ל והקליטו באנגליה את "אהבתנו היא דבר צומח", וקיוו לטוב. אז מה קרה? חיימון סיפר "חזרנו לארץ (אחרי ההקלטות) וחיכינו לרישיון עבודה כדי שנוכל להופיע בטלוויזיה בבריטניה. אבל הרישיון לא הגיע. ייתכן שהיינו יכולים להצליח אילו לפחות השמיעו אותנו הרבה ברדיו, אבל שדרני הרדיו טענו שאינם יכולים להשמיע אותנו כי אנחנו לא באנגליה ואילו שלטונות ההגירה סירבו לתת לנו רישיון עבודה בטענה שלא הוכחנו את עצמנו כהצלחה מסחרית. נכנסנו למעגל קסמים, כמו חתול שרודף אחרי זנבו".
זמר השנה במצעד העברי השנתי תשכ"ט בגלי צה"ל היה יגאל בשן עליו השלום. במצעד השנתי בקול ישראל נבחר אבי טולדנו. יגאל היה אז חייל בלהקת פיקוד הצפון אבל קיבל אישור להופיע ולהקליט גם מחוץ לצבא. על הזכייה בתואר אמר יגאל לאבי קורן, גם הוא כבר איננו, "למרות שזמר השנה הוא תואר המעיד על שיא מסוים, אני חושב שאין זה מבחינתי שיא השיאים, ויש לי עוד הרבה מה לומר". בהחלט, אם כי במצעדים השנתיים הוא טען אחרת: אין לי יותר מה לומר, שכתבו מירה מאיר ואפי נצר.
לא היו חילוקי דעות בין מדרגי המצעדים השנתיים תשכ"ט ובשניהם, זמרת השנה הייתה רבקה זוהר, ששרה את שיר השנה בשני המצעדים, מתוך פסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ט, מילים יורם טהר לב, לחן יאיר רוזנבלום – "על כפיו יביא".
במדור החדשות בגיליון הבכורה של להיטון פורסמה הידיעה הזאת: להיטה החדש של להקת השווים, דה איקוולס, "ויוה בובי ג'ו", הפך להמנונם של אוהדי קבוצת הכדורגל ווסטהאם מלונדון, אולם בשינוי קל: במקום לשיר ויוה בובי ג'ו הם שרים ויוה בובי מור, כוכב ווסטהאם ונבחרת אנגליה. לידיעה צורף צילום של מור, עם חברי הלהקה, כשהוא עם מיקרופון, בפוזה של זמר. אדי גרנט, סולן הלהקה – שאחר כך זכה לקריירה מוצלחת מאוד בזכות עצמו – סיפר: "הפועלים במפעל התקליטים יצאו לסופשבוע ארוך בדיוק כשהחל ביקוש גדול לתקליטון של ויוה בובי ג'ו. מנהל המפעל התקשר אלינו ואמר שהדרך היחידה להדביק את הביקוש לתקליט היא שנבוא לבית החרושת ונסייע בהדפסה ובאריזה. מיד הזעקתי את חברי הלהקה ונסענו למפעל, ובמשך יום אחד הצלחנו להדפיס, לארוז ולשלוח 15 אלף עותקים של התקליטון. עבדנו קשה אבל המאמץ היה כדאי".
עוד מתוך הגיליון הראשון של להיטון: