פסטיבל אומלל
אוג 06
כבר 40 שנה שפסטיבל הכוכבים באיצטדיון רמת גן נותר כסמל לחלטוריזם הישראלי, ליוהרה ולביטחון עצמי מופרז, ולעבודה בעיניים על הקהל.
השבוע לפני 40 שנה היה אמור להיזכר כאחד המרשימים בתולדות מופעי המוזיקה בישראל, אם לא הגדול מכולם. פסטיבל הכוכבים "הגדול בעולם" הבטיח להביא לאיצטדיון הלאומי ברמת גן שלושה ימים של שכרון חושים לכל חובב פופ, רוק ואפילו ג'ז, עם לא פחות מ-14 להקות ואמנים, ביניהם ג'ו קוקר, להקת מריליון (קיילי), אל סטיוארט (שנת החתול), אריק ברדן שהיה סולן להקת החיות, הזמרת ג'ואן ג'ט (אני אוהבת רוקאנרול), הגיטריסט אל דמיולה, ועוד. זה נגמר רע. מאוד רע.
(להיטון)
ה"מפיקים" מאחורי מה שהעולם הזה הגדיר "הפלופ של השנה" היו שני חיפאים: יעקב סאלם, אדם אמיד, מסגר במקצועו שבבעלותו היה מועדון מצליח בעיר, וגבי נויבאוור, מנהל חנות תקליטים. סאלם שם את הכסף, הרבה כסף, כמיליון דולר. נויבאוור התיימר להביא את הצד המקצועי לשותפות. בפועל, לאיש מהם, למרות החלומות הגדולים, לא היה מושג בהפקה, בוודאי לא בסדר גדול אימתני כמו פסטיבל הכוכבים.
הם עשו את כל הטעויות האפשריות שהראשונה בהן הייתה לבחור באיצטדיון רמת גן ולשלם 90 אלף דולר – מראש! – לשלושה ימים. הם ייבאו ציוד תאורה והגברה ודחו בבוז הצעה של האמרגן המנוח יהודה טלית לשכור בחצי מחיר ציוד שנשאר אחרי המופע של להקת מועדון תרבות, לפני שיוחזר לחו"ל. הם נסעו ללונדון שכרו בכסף רב שני בריטים שהתיימרו להיות בעלי ניסיון בהפקות של פינק פלויד ופרינס, אבל בדיעבד התברר שלא באמת. מלבד שני אלה, סאלם שהודה "שפכתי כסף כמו מים", סיפר שהביא ארצה על חשבונו מאנגליה עשרה יועצי סאונד ותאורה.
המודעות לקראת הפסטיבל הבטיחו חוויה בלתי נשכחת, גם תיק העיתונות השמן. אבל הכרטיסים לא נחטפו, בוודאי לא בקצב בו קיוו נויבאוור וסאלם. התקשורת דווקא פרגנה: להיטון פרסם מוסף שלם לקראת הפסטיבל, והעריך: "מבחינת ההיקף זה האירוע הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בארץ".
המופע הראשון התקיים ב-6 באוגוסט. ג'ו קוקר לא היה שם. למעשה, הודיע על כך לחברת התקליטים שלו בארץ ימים אחדים קודם לכן, אולי בגלל שהריח את הכישלון הבלתי נמנע. לא הגיעו גם ג'ואן ג'ט, להקת סוויט, אל סטיוארט ואריק ברדן. להקת מריליון, דווקא כן. גם הגיטריסטים אלווין לי, אל דמיולה ופיטר גרין, הזמרת סאלי אולדפילד, ועוד. במקום להקת יו.אף.או שהייתה מתוכננת להופיע עלתה במפתיע להקת ווייסטד.
(על המשמר)
בביקורת המופע בעיתון על המשמר נכתב: "לסיכום, תשעה אמנים ולהקות (מתוך 14 שהובטחו במודעות), כולל הפסקות קצרות, כולל הנחייה של דורי בן זאב ושוש עטרי. ג'ו קוקר לא בא אבל אם לא חסר לכם במיוחד, הרי שפסטיבל הכוכבים הוא האירוע החשוב ביותר בעיר, הערב הזה".
העולם הזה סיכם: "המופע הראשון והאחרון היה כישלון קופתי אדיר. ההגברה הייתה מעולה, גם התאורה. האמנים שהגיעו היו מצוינים. אולם רק חמשת אלפים איש קנו כרטיסים, ושני המופעים האחרונים בוטלו. האמנים עזבו מאוכזבים".
סאלם נותר לבדו ללקק את הפצעים ולשבור את הראש איך לצאת מבור ההפסדים העמוק. "אני אצטרך למכור כל מה שיש לי", אמר. נויבאוור, לפי העולם הזה, נעלם אחרי המופע הראשון, כנראה לאמסטרדם. 40 שנה אחרי, פסטיבל הכוכבים נותר כשם נרדף לחלטורה, יוהרה ישראלית טיפוסית וביטחון עצמי מופרז שאין לו על מה לסמוך. הרעיון היה נהדר, המטרה טובה, אבל הביצוע קטסטרופה.
(העולם הזה)
ביקורת על המשמר ראיונות מוקלטים עם כמה ממשתתפי הפסטיבל