אירופה, דרום אמריקה והמזרח התיכון בפסנתר אחד

(צילום: האתר הרשמי של מתי כספי)

גם יוני בגן נפרד ממתי כספי והמוזיקה שלו.

מתי כספי לא היה רק זמר ומלחין; הוא היה כוח טבע מוזיקלי ששינה את פני התרבות בישראל. בקריירה שהשתרעה על פני שישה עשורים, הצליח כספי להתיך סגנונות מרוחקים – מהרמוניות ג'אז מורכבות ועד למקצבים ברזילאיים סוחפים – לכדי שפה עברית חדשה, נגישה וגאונית בו-זמנית.

המוזיקה של כספי התאפיינה ב"חתימה" ייחודית: מהלכים הרמוניים לא צפויים, שימוש מתוחכם בכלי נשיפה ומיתר, ויכולת נדירה להלחין טקסטים "קשים" של משוררים (נתן אלתרמן, אברהם חלפי) לצד שירים פשוטים (לכאורה) של שותפו הקרוב, אהוד מנור.

כספי אחראי למאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל:

בביצועו: "הנה הנה", "ילדותי השנייה", "ברית עולם", "לא ידעתי שתלכי ממני", "יום שישי חזר", "מקום לדאגה". ועוד רבים…

כמלחין לאחרים: "אליעזר בן יהודה" (חוה אלברשטיין), "מישהו" (יהודית רביץ), "אמור שלום" (שוקולד מנטה מסטיק – אירוויזיון 1976).

גוף העבודה של כספי כולל עשרות אלבומים, אך כמה מהם נחשבים לעמודי תווך בתולדות הזמר העברי:

"מתי כספי" (אלבום הפעמון, 1974) אלבום הסולו הראשון שבו הפגין כספי את יכולותיו

כ"וואן-מן-בנד", כשניגן כמעט בכל הכלים. הוא כלל פנינים כמו "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה".

"מתי כספי" (האלבום השני, 1976) מוכר בזכות עטיפת האיור שלו וכולל להיטי ענק כמו "הנה הנה", "ברית עולם" ו"לא ידעתי שתלכי ממני". אלבום זה קיבע את מעמדו כמרכז הכובד של המיינסטרים האיכותי.

"צד נוסף" (1980): אלבום המוקדש לשירי ילדים בלחנים מורכבים ("בובה בובה", "מי פלל"), שהוכיח כי כספי אינו מתפשר על איכות מוזיקלית גם עבור הקהל הצעיר.

"ארץ טרופית יפה" (1978): פרויקט המחווה למוזיקה הברזילאית שהפך לתופעה תרבותית. כספי הצליח "לגייר" את הסמבה והבוסה-נובה ולהפוך אותן לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית.

מתי כספי הותיר אחריו מורשת של למעלה מ-1,000 שירים שהלחין, עיבד או ביצע. הוא זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים והוכר כמי שגישר בין המוזיקה הקלאסית והג'אז לבין הפופ הפופולרי. מותו בבית החולים איכילוב בגיל 76 סימן את סופו של עידן "הצבר המוזיקלי" המושלם – זה שחיבר בין אירופה, דרום אמריקה והמזרח התיכון בתוך פסנתר אחד.

שלושה שירים לפרידה: