כשהגיטרה חולמת

יוני בגן על דייויד גילמור, האיש שנגינתו הגדירה מחדש את עולם הרוק.

(צילום: יח"צ)

איך נשמעת גיטרה כשהיא בוכה, חולמת או מרחפת בחלל? התשובה נמצאת אצל האיש שנגינתו הגדירה מחדש את עולם הרוק והפכה לפסקול חייהם של מיליונים: דייויד גילמור.  

גילמור נולד ב-6 במרץ 1946 בקיימברידג', אנגליה.  הרקע המשפחתי שלו היה רחוק מאור הזרקורים של הרוקנרול .אביו היה מרצה בכיר לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג', ואמו מורה ועורכת סרטים. למרות הרקע האקדמי הנוקשה, הוריו עודדו את אהבתו למוזיקה, וכבר בגיל 13 הוא קנה את הגיטרה הראשונה שלו והחל ללמד את עצמו לנגן.

בתחילת שנות ה-60, גילמור ניגן בלהקות מקומיות  ואפילו בילה תקופה בנגינת רחוב בצרפת ובספרד, מה שהשאיר אותו לעיתים חסר כל אך חיזק את סגנונות המוזיקה שלו. מי שגילה אותו באופן אירוני, היו חברי הילדות שלו שקראו לו לדגל. בסוף 1967, מתופף להקת "פינק פלויד" ניק מייסון פנה לגילמור והציע לו להצטרף ללהקה כדי לגבות ולכסות על סולן ומייסד הלהקה, סיד בארט, שמצבו הנפשי הלך והדרדר. זמן קצר לאחר מכן, גילמור תפס את מקומו של בארט באופן מלא.

לאחר עזיבתו של בארט, הבסיסט רוג'ר ווטרס תפס את עמדת מנהיג הלהקה והכותב הראשי, בעוד שגילמור הפך למנהל המוזיקלי בפועל ול"קול" המרגיע של פינק פלויד. השילוב בין הטקסטים הנוקבים והקונספטואליים של ווטרס לבין הלחנים השמימיים ועבודת הגיטרה של גילמור יצר את תקופת הזהב של הלהקה בשנות ה-70, עם אלבומי מופת כמו The Dark Side of the Moon  ו-.Wish You Were Here

אבל ההצלחה הביאה איתה אגו. ככל שהשנים חלפו, ווטרס הפך לדומיננטי ודיקטטורי יותר ויותר. באלבומים Animals  ובמיוחד ב  The Wall ווטרס השתלט כמעט לחלוטין על תהליך היצירה, כשהוא דוחק הצידה את גילמור (ואת הקלידן ריצ'רד רייט, שאף פוטר על ידי ווטרס!). שיא המתיחות הגיע באלבום The Final Cut  שיצא בשנת 1983 והיה למעשה אלבום סולו של ווטרס שבו שאר חברי הלהקה תיפקדו רק כנגני ליווי. גילמור הרגיש מתוסכל מוזיקלית והאווירה באולפן הייתה בלתי נסבלת.

בשנת 1985, רוג'ר ווטרס החליט לעזוב את פינק פלויד. הוא הכריז שהלהקה היא "כוח יצירתי שמוצה לחלוטין" והיה בטוח שבלעדיו אין יותר פינק פלויד. הוא אפילו פנה לבית המשפט כדי לפרק את הלהקה ולמנוע מהאחרים להשתמש בשם. אבל לדיוויד גילמור היו תוכניות אחרות. הוא סירב לקבל את תכתיביו של ווטרס. יחד עם ניק מייסון (ובהמשך גם עם חזרתו של ריצ'רד רייט), גילמור יצא למאבק משפטי עיקש על השם "פינק פלויד" ובסוף גם ניצח.

גילמור לא רק הביא לפינק פלויד את צליל הגיטרה השמיימי שלו, אלא גם הפך לאחד הקולות המזוהים ביותר ברוק. כסולן, יש לו קול חם, רך, מלודי ומנחם שאיזן את הטירוף הפסיכדלי של הלהקה. לאחר עזיבתו הסוערת של רוג'ר ווטרס רבים חשבו שפינק פלויד הגיעה לסוף דרכה, אך גילמור סירב לוותר. הוא לקח את המושכות, הפך למנהיג הלהקה, והוביל אותה להצלחות ענק עם אלבומים כמו "A Momentary Lapse of Reason" ו"The Division Bell"  והוכיח שהוא סולן כריזמטי שגורם לאצטדיונים שלמים לעצור את הנשימה רק בעזרת מיתר אחד ומיקרופון.

הסגנון המוזיקלי של גילמור נע בין רוק מתקדם, רוק פסיכדלי, בלוז אמיתי ואמביינט. מעבר לעבודתו בלהקה, גילמור ניגן, הפיק וכתב לאגדות כמו פול מקרטני, אלטון ג'ון, "המי"  ובראיין פרי. גילמור שותף ל-15 אלבומי אולפן של פינק פלויד, וטיפח קריירת סולו מופלאה עם 5 אלבומי אולפן כאשר האחרון שבהם, Luck and Strange, יצא ב-2024. הוא מחזיק ברקורד של אלפי הופעות חיות היסטוריות ברחבי העולם (מי לא מכיר את ההופעה האגדית בפומפיי). ועל תרומתו למוזיקה הוא גרף פרסים רבים, כולל חברות בהיכל התהילה של הרוקנרול, פרסי גראמי, ותואר קצין במסדר האימפריה הבריטית (CBE) על תרומתו למוזיקה ולצדקה.

אגב: האם ידעתם שגילמור הוא זה שגילה את הזמרת קייט בוש? כשקייט הייתה רק בת 16 הוא שמע קלטת שלה, והחליט לממן לה הקלטות אולפן מקצועיות ועזר לה להשיג את חוזה ההקלטות ששינה את חייה.  

האזנה חובה:

 Comfortably Numb – יצירת מופת המכילה את אחד מסולואי הגיטרה האייקוניים והאהובים ביותר בכל הזמנים. הקול הרך של גילמור בפזמון פשוט ממיס.

• Wish You Were Here – בלדה אקוסטית ונוגעת ללב שנכתבה כמחווה לחברם סיד בארט. השירה של גילמור כאן חשופה, ישירה ומרגשת במיוחד.   
• https://www.youtube.com/watch?v=3j8mr-gcgoI&list=RD3j8mr-gcgoI&start_radio=1

• High Hopes – שיר ענק מתקופתו כמנהיג הלהקה. הוא עוסק בגעגועים לעבר ומסתיים בסולו "סלייד גיטר" פנומנלי שמשאיר צמרמורת.
  
  https://www.youtube.com/watch?v=-xveqYrKJTE&list=RD-xveqYrKJTE&start_radio=1
• 
  
  
• Time/Breathe – השיר "Time" הוא זה שבאמת עוסק בצורה כואבת בהזדקנות, בפספוס ובזמן שחומק מבין האצבעות. יש בו סולו גיטרה פסיכי לחלוטין של גילמור. הדבר היפה ביותר הוא שבסיומו של "Time" הלהקה מנגנת חזרה (Reprise) של השיר "Breathe", מה שהופך את שניהם ליצירה אחת שלמה ובלתי נפרדת.
  https://www.youtube.com/watch?v=sogFyPrAY5E&list=RDsogFyPrAY5E&start_radio=1