אצרה את עצמה

פסקול משחקי הרעב: עורבני לקחן – חלק 1 (צילום: יח"צ)

אהרון מורג על פסקול הסרט החדש בסדרת משחקי הרעב, שהופק ע"י לורד.

לא הצלחתי להתחבר ללורד. ניסיתי, באמת שניסיתי. מאז royals ניסיתי, והגעתי למסקנה: זו לא היא, זה אני שאשם. הקול של לורד, כמו של לאנה דל-ריי, לא נוגע ללבי, לא מסוגל לגרום לו להיצבט קלות, בוודאי לא כפי שעושות זאת זמרות רבות אחרות. יש בלורד (כמו גם דל-ריי, כאמור), לתחושתי הסובייקטיבית לחלוטין, אלמנט כלשהו של זיוף, של עבודה-באוזניים. גם הפסקול של משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1 (הליקון) , שלורד – ע"פ הקרדיט שקיבלה היא ה"אוצרת" שלו, משל היה מדובר בליקוט יצירות אמנות לתערוכה – לא שינה את טעמי.
אני יודע, אני יודע: כולם ואחותם הגדולה אוהבים את yellow flicker beat שלה (שמופיע כאן פעמיים, כשאחת מהן היא מיקס של קנייה ווסט). יש לה גם קאוור לשיר של ברייט אייז, ladder song , וגם כאן לא נרשמה התפעלות גדולה. רק ב- meltdown האפי נרשמה תזוזה חיובית, וגם זאת, אני משער, משום שלורד (שלדבריה, זה האהוב עליה באלבום), לא לקחה לעצמה את כל המיקרופון ומשתתפים גם סטורמה, פושה טי וקיו טיפ והבנות הנחמדות מלהקת haim .
לורד, בראיון לוול סטריט ג'ורנל, סיפרה שהאוצרות נולדה בקטן: מליונסגייט, החברה המפיקה את סרטי "משחקי הרעב", הציעו שתקליט שיר לכותרות הסיום. היא אמרה כן אבל גם הביעה רצון "לשים את חותמה", כדבריה, על הפסקול כולו, וכך זה הלך והתגלגל עד שקיבלה את האחריות לאיסוף השירים, להזמנת שירים חדשים ולתחזוק הקשר המקצועי והאישי עם כל התורמים לפסקול. "במבט לאחור, לא היה לי מושג למה אני נכנסת", הודתה ביושר.
לורד גייסה את סיימון לה-בון (שמתארח ב-kingdom של צ'רלי XCX ), את הכמיקל בראדרז (שמארחים את מיגל ב-this is not a game האנמי), ושמות יותר חדשים, כמו הראפר רורי (lost souls האפלולי), הזמרת טובה לו ועוד. אהבתי את באט פור לשז בקאוור plan the escape , הנע בין אוורירי לגותי, ובעיקר, את גרייס ג'ונס הוותיקה ב-original beast , עם האפרו-ביט והתופים השבטיים (שמאפיינים שירים נוספים בפסקול), והקול שאין לטעות בו. קול שעדיין, מצליח לעשות לי את זה.
משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1 , אינו אלבום רע. הוא אלבום שיכול להיות הרבה יותר טוב.

meltdown