אירוויזיון – הסוף?

נדב גדג' (צילום: רונן אקרמן)

כנראה שלא, אבל לפני 45 שנה, התחרות נראתה על סף ביטול. בכל אופן, כך בישרה הכותרת בלהיטון.

הנה זה בא. תיכף זה מגיע: שני חצאי הגמר של האירוויזיון, בשבוע הבא, בימים שלישי וחמישי (אז ישיר נדב גדג', נציג ישראל בן ה-16 , את golden boy ), והגמר במוצ"ש, החל ב-22.00 . המכורים קשה יקדימו להתיישב מול הערוץ הראשון: לפני הגמר ישודר, שוב, מופע ה-BBC לציון 60 שנה לאירוויזיון, בהשתתפות דנה אינטרנשיונל.
לא חובה לצפות דווקא בערוץ הראשון. אפשר גם בערוץ 33 , עם כותרות בערבית, ואפשר באתר הייעודי של רשות השידור iba.org.il/Eurovil
רגע לפני האירוויזיון על 4984 המדינות המשתתפות בו בתקווה להגיע לגמר (הגזמה קלה: יש רק כמה עשרות), משהו על אירוויזיון 1970 , לפני 45 שנה, עם 15 מדינות בסך הכל וזוכה אחת: דנה האירית (דנה רוזמרי סקנלון, לימים פוליטיקאית וחברת פרלמנט באירלנד), בשיר שכמות השמאלץ עלולה להקפיץ את רמת הכולסטרול בצורה מסוכנת, all kinds of everything .

הכותרת שפורסמה בלהיטון לאחר התחרות הייתה מדאיגה: ארו-ויזיון (אז עדיין היה מקף מחבר ולא היה יוד אחרי האלף) – הסוף. נכתב שם שיש חילוקי דעות בנוגע לשיטת השיפוט וטענות על "הסכמים חשאיים בין המדינות להצביע אחת לטובת השנייה" (שנים לפני התפרקות ברית המועצות ויוגוסלביה, שהמדינות שיצאו ממנה מקפידות כידוע על אי-משוא-פנים והצבעה אובייקטיבית לגמרי). הידיעה הסתיימה בתחזית הקודרת שאם המדינות המשתתפות לא יגיעו להסדר שיניח בעתיד את דעת כולן, "נראה שהתחרות כולה תתבטל".

(אוסף פרטי)

היא לא התבטלה. ב-1971 התקיימה בדבלין וסברין, נציגת מונקו, זכתה עם ספסל, עץ ורחוב. כעבור עוד שנתיים, בלוקסמבורג, ישראל השתתפה לראשונה (ללא סיוע כספי של רשות השידור), ואילנית הגיעה למקום הרביעי עם אי שם. אן מארי דויד הייתה הזוכה הגדולה, עם אתה תכיר את עצמך.