כך עושים זאת נכון

(צילום: הילה שייר)

גיא טנא על all of the miles של מאיה איזקוביץ': גם באלבומה השני, היא מבצעת מהטובות באינדי-פולק הישראלי.

אי אז, לפני סיום העשור הקודם, כאשר מאיה איזקוביץ' הוציאה דיסק לחברים שנמכר בחנותו של אביה בראש פינה, התווכחתי עם עורכי "בילוי היום" בגל"צ על האפשרות לדבר על הזמרת הצעירה והאלמונית. מאז, הוצא הדיסק במהדורה חדשה ונכון לרגע זה, חצה את רף אלבום הזהב. בשעה טובה.
האלבום השני של איזקוביץ', All of the Miles, מציב בפנינו דמות בוגרת יותר של יוצרת ומבצעת. נכון, הקסם של המפגש הראשוני עם הקול הקטיפתי והמיוחד במינו, כבר פג. אבל גם בדיסק הזה איזקוביץ' היא מבצעת מן הטובות באינדי-פולק הישראלי.
בהפקתו של יונתן דגן, איש ה- J.viewz , ויחד עם קבוצה של נגנים ישראלים ואמריקאים, איזקוביץ' מעלה קצת ווליום ובמקרים מסוימים נוגעת אפילו בסאונד של רוק. אבל עיקר כוחה של איזקוביץ' הוא הצליל האמריקאי שנע בין פולק לקאנטרי, וקאנטרי רוק.
ב- My Child הנגיעה ברוק משמעותית יותר וכך גם ב- Minor Changes, אולי השיר המפתיע והמוצלח ביותר באלבום הנוכחי. ב- When I Get There היא נשמעת חושנית והקצב עולה ומביא אותה למחוזות שלא הכרנו באלבום הבכורה. ב- Watch Me, הסול והפופ מפיק ממנה תוצאה כיפית ומעניינת באדיבותו של דגן, שאינו מפחד למתוח את היריעה הסגנונית של איזקוביץ'.
הפעם,למעט Can't Wait המצויין, פחות התחברתי לבלדות באלבום. הן מבוצעות היטב ,עם חשיבה ורגש, אך הפעם לא הצליחו לגעת בי. עניין של טעם אישי.
איזקוביץ' אינה מכוונת לקהל הישראלי בלבד. היא פועלת בארצות הברית כבר מספר שנים והיותה דוברת אנגלית ילידית ובעלת אוריינטציה אמריקאית, תקל עליה את דרכה מעבר לים. לנו, יש הזדמנות נוספת, לשמוע בין שלל זמרות צעירות ומוכשרות ששרות אנגלית , איך עושים זאת נכון.

https://www.youtube.com/watch?v=sqiBja687mk