כותרות האתמול: 25 בספטמבר, 1970

מת ג'ימי הנדריקס, התבשרו קוראי להיטון, בצער. הנדריקס, "הפרא של עולם הפופ" – רוק נשמע יותר נכון, אבל זה מה שנכתב אז – מת ביום שישי האחרון (ה-18 בספטמבר), בלונדון. הוא בילה את הלילה בדירת חברתו הגרמניה, מוניקה דנמאן, לאחר שסיים להופיע במועדון רוני סקוט, עם אריק ברדן. מוניקה מצאה את הנדריקס, מחוסר הכרה, על הרצפה, והזעיקה עזרה. מותו נקבע רשמית בצהרי היום. הנתיחה שלאחר המוות העלתה שהנדריקס נחנק בקיאו, תחת השפעת כדורי שינה חזקים, שנרשמו עבור חברתו, ואלכוהול.

שאול גרוסברג, כתב להיטון והמומחה למה שנקרא אז, מוזיקת מחתרת (לימים, עורך דין ומפיק של מופעי רוק-מתקדם זכורים-לטוב בבית ליסין הישן), פרסם באותו גיליון הספד על הנדריקס, שהסתיים כך: "שמו של ג'ימי הנדריקס יישאר חקוק על דפי ההיסטוריה של הפופ, באותיות זהב. עם מותו, הוא מצטרף לשורה של ענקי פופ יחידים בדורם כבאדי הולי, אוטיס רדינג ובריאן ג'ונס, שסיימו את חייהם בצורה טראגית, כשהם בשיא הצלחתם".

בדיוק ארבעה חודשים קודם לכן, במדור "פגישה שכזאת", בו סיפרו קוראים על מפגשים עם כוכבי מוזיקה וסלבס (מילה שעוד לא הייתה אז בשימוש), אחרים, כתב אחד, פרוספר אבירזל מרמת עמידר, על הנדריקס. זה קרה בשדה התעופה בפריז – הוא לא פירט – והנדריקס, מתברר, נדלק על שיערו הארוך והמסולסל של הבחור ממרוקו שהיה בחניית ביניים בדרכו לעלייה לארץ. הנדריקס, טען פרוספר, סיפר לו על עצמו, על חייו, איך שבר לעצמו רגל בשביל לעזוב את הצבא ואיך המוזיקה הפכה למרכז חייו. "פתאום הוא אמר שהוא צריך ללכת", סיים אבירזל. "הוא לקח תמונה שלי והבטיח לכתוב, אבל לא כתב".
היה או לא היה? היה מפגש בין פרוספר מרמת עמידר שברמת גן לבין ג'ימי מסיאטל? היה בכלל קורא כזה? היום היינו דורשים הוכחת-סלפי, תיעוד של המפגש. אז, הסתפקו במילותיו של הכותב. היה או לא היה? זה באמת לא חשוב. העיקר שהסיפור יפה וגם מעורר נוסטלגיה לימים בהם ענקים כהנדריקס הסתובבו ללא פמליה ומאבטחים, כאחד האדם. לפחות רצינו להאמין שכך היה.