כותרות האתמול: 11 באוגוסט, 1972

עפרה חזה נלקחה מאיתנו בגיל 42 . אחרת, הייתה חוגגת היום 58 שנים להולדתה בשכונת התקווה, בת זקונים ליפת ושושנה חזה, שעלו מתימן לארץ ישראל המנדטורית, ב-1944 . אבל חזה מתה צעירה, ממחלה קשה מאוד שכיום אינה דווקא קטלנית, כשהיא מקפידה לשמור בקנאות על פרטיותה ואינה חושפת את מצבה. כמעט עד לרגעיה האחרונים.
הפעם הראשונה ש"עפרה חזה" (עם ו' בשמה, לדעת הכותב והעורך), הופיעה בלהיטון, הייתה כשהשתתפה בהצגה של סדנת תיאטרון שכונת התקווה, אותה יזם, הקים וניהל בצלאל אלוני (וכפי שנראה בצילום, גם שיחק בה). שנים אחדות לפני כן, אלוני קיבל מאחד החברים בתיאטרון, משה ערוסי, המלצה על הילדה המוכשרת עפרה, שירשה את הכישרון המוזיקלי מאמה, זמרת מבוקשת באירועי חינה מסורתית. אלוני היה מסויג, בגלל גילה הצעיר. אבל הספיקה בחינה אחת כדי לקבלה לסדנה.

בצילום, למעלה, חזה עדיין אחת מהלהקה, מגלמת את "חברתו מן הצפון" של ששון (אפרים שבתאי). הפריצה הגדולה הגיעה בהצגהסמבוסק, מתי הבחירות?, כאשר השחקן הראשי (מיכאל סינואני? מישהו אחר?), לא יכול היה להופיע בהצגת הבכורה. ברגע האחרון הוקפצה חזה לתפקיד הראשי, תוך שינוי זריז של הטקסט, מזכר לנקבה.
במלחמת יום הכיפורים, חזה בת ה-16 וחבריה יצאו להופיע בפני חיילים, בסיני. היא שרה את געגועים, מתוך האלבום הראשון של הסדנה, והשיר הפך ללהיט ענק ברדיו. כל השאר, היסטוריה. סופו, כידוע, עגום ושובר לב. מתגעגעים. תמיד.