כותרות האתמול: 31 באוקטובר, 1984

גבי שושן חזר ארצה אחרי עשר שנים בארה"ב, בהן לא הקליט בעברית, או בכלל, ובעצם נעלם למעריציו בארץ, שאהבו אותו במחזמר שיער, עם שלישיית השוקולדה, וכזמר סולן עם להיטים גדולים כמו 16 מלאו לנער ולהשתטות לפעמים. כשדיברו על שושן, היה זה בהקשר שלילי: הוא התמכר לקוקאין.
הראיון איתו התקיים בראש ובראשונה בגלל אירוע חשוב, משמעותי בחייו ובקריירה המתחדשת שלו: שיר ראשון אחרי תקופה ארוכה, הולך לי לאיבוד, שיצא על תקליט-שדרים. אבל הפיל שבחדר היה גדול מכדי להתעלם ממנו ושושן לא רצה להתעלם. להפך, הוא רצה לדבר על הקוקאין, ההתמכרות, הפגיעה הפיזית, הנפשית והכלכלית, ועל הגמילה.
שושן סיפר שההתנסות הראשונה עם סמים, חשיש, הייתה בתקופת "שיער". כשנסע לניו יורק, אחרי ההצלחה הגדולה בארץ ("נסעתי בעקבות החלום האמריקאי", סיפר, "וזו לא הייתה אמריקה שחלמתי עליה, עם כסף על העצים וזהב ברחובות"). לדבריו, נכנס לדיכאון בעקבות הפרידה מאשתו, וניסה מריחואנה, כדי להתמודד. "חשבתי שאוכל לשחזר בעזרת הסמים את ההרגשה הטובה שהייתה לי בתקופת 'שיער', אבל זה לא הולך ככה: כשאתה משתמש בסמים כדי לצאת מהדיכאון, אתה נכנס לדיכאון עוד יותר גדול". ממריחואנה עבר לקוקאין, ובמשך שנתיים וחצי צרך בין גרם וחצי לשני גרם ביום. הפסיקו להזמין אותו להופיע במועדונים הישראלים בניו יורק. לא סמכו עליו שיגיע בזמן להופעה, אם בכלל. מצבו הכלכלי הידרדר. יום אחד, לאחר שכמעט ונהרג בתאונת דרכים, החליט: עד כאן.
"לקח לי חצי שנה להתנקות מהסם", סיפר. "אם אתה עובר את השבוע הראשון, אתה עם רגל אחת בחוץ".
גבי שושן, החוגג היום 66 ולאחרונה הוציא אלבום חדש, טען שחשף את סיפורו האישי כי "אני רוצה שאנשים יידעו שיש מוצא. לא יכולתי לעבור בשתיקה על התקופה ההיא. זה לא הוגן כלפיי ולא כלפי הקהל שלי. יש בארץ 60 אלף משפחות שהתקליטים שלי מונחים אצלן באיזה מקום בבית. אני לא מטיף. אני רק מספר מה שקרה לי. אם מישהו ילמד מזה משהו, עשיתי את שלי".