שירת הסירנה

(צילום: פייסבוק)

גיא טנא על האי.פי. של לולה מארש: קול מהפנט וסקסי המעורר ציפייה לקראת האלבום המלא.

 
לולה מארש, שכבר הספיקה לחתום בחברת המוזיקה מצרפת ברקליי, הם בראש ובראשונה הזמרת יעל שושנה כהן והקלידן והמפיק גיל לנדאו. אליהם חברו מתי גלעד בבס, רמי אוסרווסר הגיטריסט והמתופף דקל דביר. You're Mine קציר-הנגן (אי.פי.), לפני אלבום ראשון, משתלב היטב במגמה הקרירה ששבה וצוברת דומיננטיות באינדי הישראלי.
Days to Come הפותח הוא פצצה אמיתית, בלדה שמתנשאת בקלות מעל השירים האחרים, שאף הם מעניינים וטובים. שיר שישרוד לשנים רבות. הקול של כהן נמוך, מחוספס, מיוחד, ש"נוצר" עקב ניתוח במיתרי הקול מתקופת שרותה בלהקה צבאית (מי אמר שלהקות צבאיות זה רע ?…), מהפנט וסקסי קשות והשימוש שהיא עושה בו, במיוחד בפראזה אחת מסוימת, עושה חשק לקנות את הדיסק וללכת להופעה. נקודה.
בשיר הנושא, שעוסק בזוגיות, לא ברור האם רומנטית או אפלטונית, הלהקה נוגעת בעזרת תפקיד בס ייחודי של גלעד וביט מעניין של דביר, בתחומים קצביים, מהירים יותר. הוא מקנה לקציר-הנגן אופי מעט שובב ופופי יותר מן האווירה המלכותית של שיר הפתיחה.
Sirens סוחף אותנו לכיוון אקזוטי יותר, מדברי יותר. האיכות הגולמית שקיימת אצל לולה מארש היא כזו שניתן להבחין בה בבירור, וקהל היעד שלה הוא נרחב ומגוון, יחסית. הלהקה עוטפת את הסולנית בסאונד שהולם את הרגיסטר הנמוך שלה והתוצאה, גם כאן, משכנעת.
השיר החותם, In Good Times , הוא בלדה אקוסטית מבוססת קולות וגיטרה. סיומת חביבה, שמעלה בי את השאלה האם, יחסית למספר השירים המצומצם, אפילו לפורמט זה, לא היה כדאי למתין מעט ולצרף שיר נוסף, אנרגטי וטעון יותר, כדי לספק למאזין קצת יותר בשר בהמתנה הרעבה לדיסק המלא, הצפוי בסוף השנה.