וויקנד של פרסים

(צילום מסך: יוטיוב)

קנדה, הענקית בשטחה (המדינה השנייה בגודלה בעולם, אחרי רוסיה), היא מעצמת מוזיקה גדולה וחשובה. למרות שאוכלוסייתה דלה יחסית לשכנה הגדולה ארה"ב (כ-35 מיליון תושבים), קנדה תרמה למוזיקה העולמית מאות זמרים ולהקות, מניל יאנג ולאונרד כהן ועד ג'סטין ביבר. כמו בארה"ב (גראמי), ובריטניה (בריטס), גם קנדה מכבדת את כוכבי המוזיקה שלה בפרס: הג'ונו. שלשום, בקלגרי, זכה ביבר בשני ג'ונו, עבור אלבום הפופ (purpose ), וכבחירת הקהל, הזמר האהוב ביותר בקנדה. דרייק זכה בקטגוריית הראפ עבור אלבומו if you're reading this it's too late . אלסיה קארה הוכתרה כפריצת השנה ו-25 של אדל נבחר לאלבום הבינלאומי הטוב ביותר.

הזוכה הגדול היה  דה וויקנד (אבל מאקונן טספאי), עם ארבעה פרסים: כותב השירים הטוב ביותר, אלבום הסול/אר.אנד בי. ואלבום השנה (beuty beyond the madness ), ושיר השנה, כמובן can't feel my face .

האירוע השנה גם עשה היסטוריה טלוויזיונית: זהו טכס פרסי המוזיקה הראשון ששודר בטכנולוגיית 4K , המבטיחה איכות תמונה חדה וברורה במיוחד.