מודעות האתמול: 22 בינואר, 1971

ביום חמישי ייפתח באשדוד פסטיבל מדיטרנה במופע מחווה לפסטיבל סאן רמו, בהשתתפות זמרים ישראלים (יואב יצחק, פבלו רוזנברג, רותי נבון), ואיטלקים (נאדה, בובי סולו, ג'יליולה צ'ינקווטי). לפני 45 שנה, כשפסטיבל סאן רמו היה האירוע החשוב ביותר לצרכני הפופ הלועזי בארץ, ולא האירוויזיון הפחות מוכר, הגיוני שלהיטון סיקר אותו. הצעד הבא התבקש: טיול מאורגן לפסטיבל, מטעם להיטון ומשרד הנסיעות פרחי צבר (אוניברס), בתל אביב, "מותנה בארגון קבוצה של 16 איש לפחות", המוכנים לחלוק חדר במלון עם אדם זר (אך שותף לאהבת הפסטיבל), ולשלם "מחיר מגוחך": 1450 לירות ו-125 דולר מ"ההקצבה האישית". זה מחייב הסבר לדור אפליקציות הטיסה-כבר-מחר-בבוקר: היה היו פעם הגבלות קשות על מטבע חוץ וכל אדם שהתחשק לו לטוס, נאלץ להסתפק בהקצבה קמצנית של כמה מאות דולרים, ואת השאר להשלים במה שנקרא "לילינבלום", הרחוב בתל אביב, וסביבותיו, שם התנהל מסחר ערני במטבע חוץ "שחור", לא כשר, אבל חיוני.

אז קדימה, לרומא, לניצה, למונטה קרלו, ורק אז, לסאן רמו, לשלושה ימים. המודעה מבטיחה לקבוצה "נוכחות באחת ההופעות" בפסטיבל. הצ'ופר, או אם תרצו הפיתוי: הבטחה להגריל בין המשתתפים בטיול שלושה כרטיסי כניסה לערב הסיום של הפסטיבל, אותו יסקר ללהיטון העורך, אורי אלוני, שגם ילווה את הקבוצה.

אגב, נאדה זכתה בפסטיבל סאן רמו באותה שנה, או יותר נכון: שותפה לזכייה, כיוון שלכל שיר היו שני ביצועים. היא וניקולה די בארי שרו, בנפרד, הלב הוא צועני. השמאלץ האיטלקי מילא וסתם את העורקים. אבל איזה כיף זה היה למעריצים.