כותרות האתמול: 2 באפריל, 1971
יונ 02
לפני 45 שנה וקצת פורסמה הכתבה הזאת, מונולוג, מתורגם מאיטלקית, של הזמרת נאדה (נאדה מלאנימה). רק בת 17 וחצי וכבר עם ותק בפסטיבל סאן רמו: שנתיים קודם לכן היא הופיעה לראשונה ושרה כמה קר, אבל ב-1969 בובי סולו וזינגארה (צוענייה), שלטו. היא לא הצליחה להגיע רחוק בסאן רמו 1970 ולאחריו, כמה שירים פחות מצליחים נוספים גרמו להאטה בקריירה שלה. נאדה. לדבריה, הרגישה שהקהל שכח אותה. רק אדם אחד האמין בה ללא סייג: כותב שיריה, פרנקו מיליאצ'י. "הוא תמיד אמר לי: אנחנו נצליח. דרושים רק קצת מאמץ וקצת סבלנות". מיליאצ'י, שכתב את הלב הוא צועני, זוכה סאן רמו 1971 , צדק.
"מאמא מיה! אני מסמיקה עד היום כשאני מנסה לדמיין במוחי מה חשבו מיליוני הצופים בטלוויזיה באותו מוצאי שבת, כאשר עמדתי על במת הפסטיבל והדמעות שטפו את לחיי", סיפרה נאדה על הרגע שבו הודיע המנחה על השיר הזוכה. לכל שיר בפסטיבל היו שני מבצעים, ואת הלב הוא צועני שר גם ניקולה די בארי.
"הייתי בעולם אחר", המשיכה. "אני לא יודעת איך רגליי לא בגדו בי כשעליתי על הבמה. למזלי, המנחה עמד לידי ואני נפלתי בזרועותיו. הוא תמך בי עד שנרגעתי ואז אמר: די, מספיק לבכות. זה לא הזמן. עכשיו את צריכה לשיר. הקהל מחכה".
והיא שרה, והיא תשיר מן הסתם גם הערב, בפסטיבל מדיטרנה באשדוד, במופע המחווה לסאן רמו, בו היא מככבת לצד סולו וג'יליולה צ'ינקווטי (זוכת סאן רמו 1964 – וגם האירוויזיון – בלא, אינני צעירה מדי, וכעבור שנתיים שוב, עם אלוהים, כמה שאני אוהבת אותו). יהיה חם באשדוד.