כותרות האתמול: 1 בנובמבר, 1969

כאשר פורסמה הידיעה הזאת על התנגדותם של אמרגנים לשידור תוכנית בידור בטלוויזיה הישראלית בערב שבת, בהפקת גיורא גודיק, מלך המיוזיקל ואמרגן של מופעי פופ מחו"ל (הם טענו לפגיעה בהכנסותיהם משום שבשישי בלילה לא הוקרנו סרטים ולכן האולמות התפנו למופעי בידור שרובם נמכרו עד לכרטיס האחרון) – לא היה ברור אם בכלל יהיו שידורים ביום שישי. חברי הכנסת והשרים של המפד"ל (הסבתא של "הבית היהודי"), איימו בפירוק הקואליציה – אז הם תמיד היו בקואליציה, וכי איפה יהיו, באופוזיציה המשמימה ונטולת הכיבודים? – אם תשדר הטלוויזיה הישראלית החד-ערוצית בערב שבת. שר האוצר האגדי, פנחס ספיר, חרד לשלמות הקואליציה, אפילו טען שרוב העם (רוב העם?!), בעד שימור הקואליציה גם אם זה יבוא על חשבון הצפייה החופשית בשישי בלילה. אז טען.

ביום חמישי הגיש עורך דין צעיר בשם יהודה רסלר עתירה דחופה לבג"צ, לאפשר את שידורי הטלוויזיה. השופט ברנזון נתן צו ביניים והטלוויזיה הישראלית החלה לשדר בערבי-שבת וכבר לא היה ספק, שאין שום סיכוי לחזור אחורה והציבור החילוני בישראל, וגם המסורתי, אינו מוכן להיכנע לפגיעה בזכותו הבסיסית כל כך: לצפות בטלוויזיה, בכל השבוע, בלי יוצא מהכלל.

והתוכנית של גודיק? קראו לה "כאן אלהמברה" (אלהמברה ביפו היה אולם-הבית להצגות של גודיק), והיא שודרה, באותו יום שישי וגם בשבועות שלאחריו. לא ידוע אם התוכנית הראשונה נמצאת אי-שם בארכיון הטלוויזיה. לא ידוע אם התוכניות הבאות שרדו. בכל אופן, אם יש, הן לא ביוטיוב, ואם לא ביוטיוב, הלך עלינו.

בכל זאת, משהו מ-1969 : להקת פיקוד דיזנגוף והתוכנית "במזל כוכב", עם יוסי בנאי הצעיר והשרמנטי תמיד.