כותרות האתמול: 19 במרץ, 1976

אחרי שנים רבות שהוא ידוע כ"איש צוות להפליא", שחקן שפרטנרים אוהבים להופיע לצידו בתיאטרון ובקולנוע, החליט אבנר חזקיהו להופיע בהצגת יחיד. באיפה אתה ברל הוא מגלם קשיש, מבוגר ממנו בארבעים שנה לפחות, מלח הארץ מה שנקרא, אב שכול ממלחמת העצמאות, חי לבדו לאחר שאשתו עזבה אותו. הוא מצפה לקבל הזמנה להשתתף בוועידת ההסתדרות ולשאת דברים. אלא שבמחזה של שלמה שבא, כמו אצל גודו של בקט, אין הזמנה ואיש לא בא לקחת אותו לוועידה וממילא גם לא לנאום.

לאבנר חזקיהו, שנולד בבולגריה בדיוק לפני 90 שנה, קראו כאן "חזקי", ולפעמים הוסיפו "הגדול", לא רק לציון כישרון המשחק העצום שלו אלא גם להבדיל בינו לבין השחקן יצחק חזקיה, אף הוא יליד בולגריה. אגב, אחיו הגדול של אבנר, שהיה במאי בבולגריה, נקרא יצחק. עולם קטן.

חזקי הגדול היה בלהקה צבאית, למד משחק, התקבל לתיאטרון הבימה, הופיע גם בתיאטרון חיפה ולבסוף הגיע לקאמרי, ביתו המקצועי האחרון. "שחקן", אמר חזקי, "צריך לשחק. שחקן צריך בימה, אחרת הוא עלול לתפוס חלודה".

הוא מעולם לא החליד. חזקי היה קודם כל שחקן תיאטרון, אבל שיחק גם בטלוויזיה (בין היתר, בפרודיה לפורים על התוכנית "חיים שכאלה", כאחשוורוש המלך שעמוס אטינגר מספר לו על חייו) ובקולנוע. היו לו סצנות בלתי נשכחות בסרטים של אפרים קישון כארבינקא, השוטר אזולאי ותעלת בלאומילך. הוא גם שיחק בסרטיו של הבמאי משה מזרחי, הבית ברחוב שלוש ואני אוהב אותך רוזה.

בשנות ה-60 הוא היה שותף עם יוסי בנאי ויונה עטרי במופע יוסי-חזקי-יונה, שיחק במערכונים ואפילו, לדבריו, "לעת צרה, אני גם שר", למשל את מרפסות. באותו עשור, יחד עם בנאי ונסים אלוני, הקים את "תיאטרון העונות" שהציג מחזות של אלוני, אבל החזיק מעמד שנים מעטות בלבד, ונסגר.

אבנר חזקיהו מת בגיל 68 . שמו מתנוסס על הפרס שהקאמרי מעניק מדי שנה לשחקנים המצטיינים בתיאטרון, ועל לוח ההנצחה שעיריית תל אביב הניחה על הכניסה לביתו.