לפני 46 שנה, ליאונרד כהן הופיע בהיכל הספורט ביד אליהו, תל אביב. אולי המקום הכי פחות מתאים ליוצר ואמן כמו כהן. כשהוא הזמין את הקהל לרדת מהיציע ולהתקרב אליו לבמה, הסדרנים הגיבו בנחישות אלימה.

אהוד מנור אמר "אני שמח שהצבנו את רגלינו על מפת הזמר הבינלאומי, ועוד בשנת ה-30 למדינה". נורית הירש אמרה שהיא לא מתרגשת ותהתה אם זה בסדר. מנכ"ל רשות השידור, יצחק לבני, בישר "לשנה הבאה בירושלים", וקיבל הבטחה ממשרד האוצר לתקצב רכש ציוד מתאים לשידור האירוויזיון. רק יזהר כהן הסתובב המום ואמר "אני מת לקפוץ רגע לארץ, ללחוץ ידיים ולחזור לאירופה". הכל על הפעם הראשונה בה זכתה ישראל באירוויזיון, היום לפני 40 שנה.

"הצלחה בתחרות אינה תלויה רק בי", אמר יזהר כהן ללהיטון, ערב נסיעתו לפריז, לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון ה-23, ומיד הוסיף, "אבל הצלחה תהיה שירות טוב לארץ, וגם לי". כל היתר היסטוריה.

מה חשב מבקר המוזיקה של להיטון על התקליט heroes של דייויד בואי ומדוע פורסמה הביקורת רק כחצי שנה לאחר שהאלבום יצא.

אמנם הגיליון הראשון של להיטון יצא רק כשנתיים וחצי לאחר המצעד הזה, אבל השבוע, לפני 46 שנה, בעמוד המצעדים, הנוסטלגיה קפצה לבקר והיה נחמד להיזכר בלהיטים הגדולים שצעדו במצעד הלועזי של גל"צ, פחות או יותר חמש שנים קודם לכן.

השבוע לפני 40 שנה, מדור הרדיו של להיטון, על החרם שהטילו עורכי המוזיקה בשידורי ישראל (רשות השידור), על תקליט פסטיבל הזמר תשל"ח, שהיה גם הקדם אירוויזיון הראשון. הסיבה? הם לא קיבלו מספיק כרטיסים לפסטיבל, לתחושתם. אבל השבוע גם נשבר החרם האבסורדי כאשר "אבאניבי" ו"בלב אחד" הוצגו סוף סוף בפינה לשיפוטכם.