חמסה עליהם

נוב 21

%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%a7%d7%a1-%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%90%d7%9c

(צילום: יואב איתיאל)

גיא טנא על עבודת כפיים של טיפקס: האלבום החדש הראשון זה עשור טעון באותן אנרגיות שהביאו את הלהקה למקום השמח והאהוד בציבוריות הישראלית.

 

לאחר עשור שלם חוזרת להקת טיפקס למרכז תשומת הלב עם אלבום חדש ואותה החמסה הוותיקה. לאחר גיחת סולו של קובי אוז,  היוצר שיצר את השפה "הטיפקסית", עם צמד אלבומי מזמורי נבוכים ואלבום מחווה בעקבות אריק איינשטיין, הלהקה מתחברת לה מחדש יחד עם הזמרת דניאל קריאף, השלישיה הוותיקה גל פרמן, רמי יוסיפוב ותמיר ימיני, ולצידם שחר ימפולסקי, נועם חן, אדם מדר וספי עספורי הירש.

כבר מהשיר הפותח ימשורר (כך במקור), מעין וריאציה על "קפה תורכי" של יעקב רוטבליט, מיקי גבריאלוב ואיינשטיין, טייק על תפקיד היוצר, ומי הפרובנציאל, הדואט התוסס והקצבי, ברור שטיפקס טעונים באותן אנרגיות שהביאו את הלהקה למקום השמח והאהוד בציבוריות הישראלית. גם בצמד איילות, שיר שיכורים מודרני עם ווייב גבה-גלי ורמרקיד וגם התייחסות קטנה ל"יש לי חברה" הישן, המוכר והאהוב שלהם (באלבום נמצא רפרנסים גם ל"שביר" של אריק, Rivers of Babilon ולאלבום "דיסקו מנאייק").

מה השתנה? שיר הנושא של האלבום משחזר את נעוריו של אוז בשדרות כנגן באירועים, חבר בלהקת "שפתיים" של חיים אוליאל. אוז מתנסה כאן גם בסאונד ששואב מצליל אתני חדיש יותר ואקלקטי יותר, בסגנון "ימן בלוז" ומעין ספוקן וורד. סיום השיר מנסח כאן אמירה אישית וחברתית מזוקקת בה מעלה אוז אל פני השטח את הפער בין דור ההורים קשי היום שעסקו בעבודת כפיים כפוית טובה, לבין דורו שלו והדרך בה הוא מתייחס לעבודה , מימוש עצמי והכנסה.

גם בלא היה לנו כלום שהולחן בשיתוף יוני רועה, נדמה שאוז לא נרתע מלהתייחס בכובד ראש מסוים לנושאים אליהם נדרש לא פעם בספריו ובראיונות עמו. כאשר הוא שר "לא היה לנו כלום אבל בכל זאת הסתדרנו", כאילו מצטט את אמו על הימים במעברת גן יבנה, הכאב והפיכחון של בני דור המדינה זועק מכל מילה. גם כאן בוחר אוז לסיים באופטימיות הקוסמית שלו עם "שמחה וחסד יורדים אל השכונה".

גרסת הכיסוי למה אתי? המיתולוגי, של אריק איינשטיין וג'וזי כץ, מעמידה מראש רף גבוה מאד בפני הטיפקסים. אולי בשל העצה של אלון אולארצ'יק (שקיבל על כך קרדיט בחוברת האלבום), לגבי השירה בבית השלישי, ואולי לא רק בגללה, התוצאה המתקבלת מכבדת את המקור אך בה בעת יוצאת לדרך חדשה-מזרחית יותר, יצרית יותר, משועשעת יותר. אני אהבתי.

ילד של העולם, של המשורר סמי שלום שטרית והמלחין יונתן כנען, מהווים תקדים נוסף באלבומי הלהקה. המרוקאיות האשדודית של שטרית מתכתבת עם הטוניסאיות השדרותית של אוז והוא מרגיש בנוח עם שירה של כותב אחר. "העולם מצפצף עליך יא בני", "העולם מחרבן עליך יא בני", כותב שטרית בשם אמו ."טיפקס", בבחירה בשיר זה ועיבודו כבלדה קודרת ומרגשת,  מבססת מהלך של בגרות ואמירה שמתרחקת מתיוגה כלהקת הומור ושמחה בלבד.

ככלל, "טיפקס" 2016 שמרה על ה-DNA  הבסיסי שלה עם אוז, שכתמיד מבצע מצוין, אך מתפתחת לכיוונים ומעניינים ולא קופאת על השמרים. אז איפה הכפיים שלכם?…

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *