כותרות האתמול: 22 ביוני, 1978

נוב 07

לפני ארבעים שנה הוציא לאונרד כהן את התקליט הכי פחות אהוב עליו, או, כפי שהוא דייק ואמר, "אין שום דבר בתקליט שמוצא חן בעיניי". התקליט נקרא death of a ladies man ובעברית תורגם בכבדות ל"מותו של גבר הנשים". ליידיז מן הוא בעצם דון ז'ואן, קזנובה, כובש נשים, וכך צריך היה לתרגם את שם התקליט, אבל מילא. בכל זאת עברו ארבעים שנה.

"אחת השותפויות המעניינות ביותר בעולם הפזמונים", נכתב בלהיטון בהתפעלות. "שותפות בין שני כוחות יוצרים במוזיקה, בעלי אופי אגוצנטרי מובהק, שבכל זאת הצליחו להוציא מתחת ידיהם מוצר מוזיקלי מעניין".

השותף של כהן היה גאון יהודי אחר, פיל ספקטור, מלחין ומפיק שיצר חתימת סאונד מובהקת, מה שנקרא wall of sound . באותה מידה שנחשב איש מוזיקה מבריק, הייתה לו אישיות בעייתית מאוד ולא פעם התנהלות ביזארית, ואפילו מסוכנת: האיש אהב להסתובב עם כלי נשק. תזכרו את המשפט המפורסם ההוא על האקדח שמופיע במערכה הראשונה ויהיה חייב לירות במערכה השלישית.

בכל אופן, כהן וספקטור נפגשו בזכות (ואולי צריך לומר: בגלל), ידיד משותף, והשניים מצאו עניין זה בזה, והחליטו לעשות תקליט ביחד. כעבור מספר שבועות היו לכהן כ-15 שירים ואפשר היה להתחיל לעבוד. אז התחיל הבלגן, סיפר כהן.

"זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי כי אני מאבד את השליטה והעצמאות שלי, במה שקורה באולפן. הוא (ספקטור), 'בישל' את השירים שלי מבלי שאדע על כך. את רוב השירים לא אישרתי סופית ומאחרים אינני מרוצה בכלל. אבל מה שהכי מרגיז זה שאי אפשר  בכלל להתווכח איתו או לריב איתו. הוא פשוט נעלם מהשטח. כל ערב, היו שומרי הראש שלו באים ולוקחים את סרטי ההקלטה".

כהן הוסיף, "ידעתי שהוא מטורף, אבל חשבתי שהוא מטורף חביב שאפשר להסתדר איתו. בסוף הגעתי למסקנה שבלתי אפשרי לעבוד איתו. הרמתי ידיים. החלטתי שיהיה מה שיהיה, העיקר שזה כבר ייגמר".

כהן לא סיפר אז על החוויה המפחידה ביותר שעבר באולפן, כאשר ספקטור, שתוי מיין מנישביץ כשר (ולא שכהן נמנע אז מאלכוהול), חיבק את כהן, הצמיד אקדח לצווארו ואמר, "לאונרד, אני אוהב אותך". כהן שמר על קור רוח, הרחיק את קנה האקדח ואמר, "אני מאוד מקווה שכך, פיל".

האקדח לא ירה אז, אבל ב-2003 נמצאה בביתו של ספקטור גופתה של השחקנית לנה קלרקסון, ירויה מאקדחו. טחנות הצדק טחנו לאט אבל ב-2009 הורשע ספקטור ברצח מדרגה שנייה והוא מרצה מאסר עולם. ספקטור יהיה רשאי לבקש שחרור מוקדם לאחר -19 שנות מאסר.

כהן ניצל מהאקדח של ספקטור, המשיך להקליט ולהופיע, החליט לפרוש אבל נאלץ לחזור לעבודה לאחר שמנהלת העסקים שלו גנבה את כל כספו. הקהל קיבל אותו באהבה גדולה וסיבוב הופעות שנולד מחוסר ברירה זכה להצלחה עצומה והביא את כהן, שוב, לישראל, לאיצטדיון רמת גן, שם סיים את ההופעה בברכת הכהנים, בעברית.

לאונרד אליעזר כהן מת היום, לפני שנתיים, בגיל 82 . הוא קבור בחלקה המשפחתית בבית העלמין היהודי במונטריאול.

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *